* לרגל יום הולדתו ה-95 של יצחק שמיר (שנעלם מהתודעה כמעט) הנה הזדמנות להזכר בו ובמה שעשה למען המדינה. להלן קטעים ממאמר של יוסי בן אהרון (שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה שמיר) על האיש. קישור לכתבה המלאה בסוף.
-----------------------------------------
95 ליצחק שמיר - אדם כסלע איתן
ליצחק שמיר, שהיה ראש ממשלת ישראל בשנים 1983 וכן בשנים 1992-1986, מלאו השבוע 95 שנים. במשך 11 השנים שעבדתי עימו חוויתי רגעים מרתקים שחשפו את התנהלותו כמנהיג בישראל.
אחד הרגעים האלה התרחש בוושינגטון בסוף יולי 1983. היינו בניו יורק, שם התנהל דיון חירום על המצב בלבנון. מלחמת שלום הגליל היתה בעיצומה, וצה"ל היה ערוך במבואות ביירות. יצחק שמיר היה שר החוץ ועמד מול מבול של התקפות במרכז האו"ם. תוך כדי כך הגיע מסר מהבית הלבן שהנשיא רייגן מזמין אותו לפגישה בוושינגטון.
כאשר הגיעה הפמליה הישראלית לבית הלבן יצא ראש הטקס לקראתנו והודיע, בפנים חמורות סבר, כי רק שני מלווים יורשו להיכנס לפגישה עם הנשיא. זה היה צעד חריג ואף פוגע, אך נכונה לנו הפתעה עוד יותר גדולה. השגריר מאיר רוזן ואני נכנסנו עם שמיר, אבל אז הופתענו לגלות כי מעבר לשולחן ישבה לצידו של הנשיא רייגן כל צמרת הממשל והעוזרים, כ־15 איש, כולם רציניים, ללא בדל של חיוך על פניהם.
הרגשתי שמארגני הפגישה השתדלו לשוות לה רושם של הושבת הישראלים על ספסל הנאשמים. הנשיא פתח בקול נמוך ותיאר את הרושם הקשה שעשתה הפלישה הישראלית ללבנון וכיתורה של ביירות.
כאשר סיים הנשיא, השתררה דממה. ואז, בקול שקט ורגוע, שמיר פתח בהבעת תודה לנשיא על השתדלותו למען פתיחת שעריה של בריה"מ ליהודים. האמריקנים הופתעו. המתח ששרר בחדר התפוגג. שמיר המשיך ותיאר בטון עובדתי את המצב ששרר בגבול לבנון ערב המבצע, ללא דרמה וללא התנצלות. "המצב שהשתרר לא הותיר לנו ברירה", ציין שמיר. "היינו חייבים לחסל את בסיסי הטרור האש"פי. כל ממשלה אחראית בעולם היתה נוהגת כמונו", סיים ראש הממשלה. שוב השתררה דממה בחדר. ...הדיונים עם השרים התנהלו באווירה עניינית, ויותר לא שמענו דברי ביקורת.
כך נהג שמיר בכל דרכו כראש ממשלה.
גם כשבאו לירושלים מנהיגים ושרים מאירופה, ורובם נשאו מטען של ביקורת וטענות, שמיר ידע לעמוד מולם איתן. כך, למשל, מזכיר המדינה האמריקני ג'ים בייקר ביקר שש פעמים בירושלים בשנת 1991, במאמץ לשכנע את שמיר להסכים לוועידה בינלאומית, במתכונת שתבעו הערבים.
אולם שמיר עמד כסלע איתן על דעתו - הוא יסכים לוועידה רק אם יובהר כי היא לא תוכל להעניק שום יתרון או הישג לערבים. רק לאחר שהתקבלו תנאיו, התכנסה הוועידה במדריד.
בכל הפגישות שמיר הקשיב, נמנע מלהתווכח או להתפלמס, ולבסוף אמר את דברו בשקט, במילים קצרות. האורחים הבינו היטב שיש לשמיר קווים אדומים ושאין סיכוי שיחצה אותם.
גם אלה שלא קיבלו את דעתו של שמיר כיבדו אותה, והבינו שדבריו הם המילה האחרונה של ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה