מוח של ציפור
יכולות לשוניות בבעלי-חיים על-פי הספר "אלכס ואני"
דדי שי
"[...] אין לך בני-אדם – בלא להוציא מן הכלל אף את המטורפים – מטומטמים כל-כך וטיפשים כל-כך, שלא יהיו מוכשרים לצרף יחד מילים שונות, ולסדר מהם מאמר שבו יביעו את מחשבותיהם; ולעומת זאת, אין לך בעל-חיים אחר, כל-כמה שיהא שלם ומחונן מטבעו, שיכול לעשות דבר כזה. הסיבה לכך אינה מה שהם חסרים כלים, שהרי רואים אנו שהעורבים-הלבנים והדררות יודעים להשמיע מילים כמותנו, ואף-על-פי-כן אינם יכולים לדבר כמותנו, כלומר אינם יכולים להראות שהם חושבים מה שהם אומרים [...] ודבר זה מעיד לא רק על כך שהחיות יש להן פחות שכל מאשר לבני-אדם, אלא שאין להם שכל מכל וכל." (עמ' 70-69)
ללמד תוכי לדבר
"אם אלכס אמר 'רוצה עינב' וקיבל בננה, הוא היה זורק אותה וחוזר בעקשנות, 'רוצה עינב.' הוא לא הפסיק עד שקיבל עינב. אילו היה מדובר בילד, הייתם מסכימים ללא כל פקפוק שהוא באמת רוצה עינב, ושבננה פשוט לא תספק אותו. אבל זה לא מדע. במדע צריך מספרים. במדע צריך לחזור שוב ושוב על בדיקות – למעשה, לפעמים צריך לחזור עליהן שישים פעמים או יותר – לפני שלתשובה יש אמינות סטטיסטית, ולפני שמדענים יתייחסו אליה ברצינות. אלכס המסכן." (עמ' 87)
אחת התוצאות הבלתי צפויות של העבודה עם אלכס הייתה, שבנוסף למילים שאותן ניסו החוקרים ללמדו, הוא הכניס לאוצר המילים שלו גם מילים מקוריות, שהמציא בהסתמך על המילים שהכיר. כך, למשל, לתפוח התעקש אלכס לקרוא "בנרי" – שילוב של המילה בננה עם צ'רי (cherry – דובדבן באנגלית). למרות ניסיונותיה של פפרברג ללמד אותו את המילה "תפוח" המשיך אלכס לקרוא לפרי בשם שהוא המציא, ואף ביטא את המילה באיטיות, כשהוא מדגיש בנפרד כל הברה – בדיוק באופן שבו נהגו פפרברג ועוזרי המחקר שלה כאשר ניסו להרגיל אותו למילה חדשה (ואכן, בסופו של דבר הצליח אלכס ללמד את צוות המחקר את המילה שטבע).
"כדוגמת 'איזה חפץ הוא ירוק?' 'איזה חומר הוא כחול ושלוש פינות?' 'איזו צורה היא סגול?' 'כמה עץ ארבע פינות יש?' בתחילה ענה אלכס נכונה רוב הזמן: 'מפתח' או 'עץ' או 'צמר' או 'שלוש', וכולי. אבל בתוך זמן קצר הוא התחיל לעשות הצגות. הוא היה אומר 'ירוק' ואז מושך את הלבד הירוק שריפד את המגש בכוח שדי היה בו כדי להפיל את כל החפצים שהיו עליו. או שהוא היה אומר 'מגש' ונושך את המגש. לפעמים הוא לא היה אומר כלום ופתאום מתחיל להתנקות. או שהוא היה מסתובב ומפנה את אחוריו לעברי, מחווה ברורה כל כך שאין צורך בתרגומה. פעם אחת הוא הוציא את המגש מידי, זרק אותו על הרצפה, ואמר, 'רוצה לחזור,' שפירושו סיימתי. קחי אותי בחזרה לכלוב.איך אפשר להאשים אותו? אף לא אחד מהחפצים היה חדש בשבילו. הוא ענה על שאלות כאלה תריסרי פעמים, אך המשכנו לשאול אותן כי היינו זקוקים לדגימה הסטטיסטית שלנו. [...]עם זאת, לפעמים אלכס בחר להביע את דעתו על המטלה המשעממת על ידי כך ששיחק איתנו. לדוגמה, היינו שואלים אותו, 'איזה צבע מפתח?' והוא היה אומר את כל הצבעים שהכיר, ומדלג רק על הצבע הנכון. בסופו של דבר הוא נעשה יצירתי מאוד במשחק הזה, ונהנה יותר להכעיס אותנו מאשר לתת את התשובות שרצינו והוא ללא ספק ידע." (עמ' 88)
"כל התוכונים היו ציפורים בפרוטה, ולא החזיקו מעמד זמן רב, שכן אף אחד לא ידע דבר על הצורך בתזונה נכונה ואף אחד לא חשב לקחת ציפור חולה שעולה דולרים ספורים לווטרינר." (עמ' 37)