פרסומת

יום שני, 28 במרץ 2011

מוח של ציפור - על למידת שפה בבעלי חיים


מוח של ציפור
יכולות לשוניות בבעלי-חיים על-פי הספר "אלכס ואני"

הספר "אלכס ואני" מסכם שלושים שנות מחקר מאת איירין פפרברג. בעבודתה, מפריכה פפרברג את הדיעה הקדומה שלפיה תוכים מחקים קולות אנושיים מבלי להבין את משמעותם, ומראה שלא זו בלבד שביכולתם להבין את מה שהם אומרים, אלא הם אף מסוגלים לתפוס מושגים מופשטים.

דדי שי

שפה: ייחוד אנושי?
הספר "אלכס ואני", שיצא לאחרונה בהוצאת מטר, מסכם שלושים שנות מחקר שערכה ד"ר איירין פפרברג, מומחית להתנהגות בעלי-חיים מאוניברסיטת הארוורד. בעבודתה, מפריכה פפרברג את הדיעה הקדומה שלפיה תוכים מחקים קולות אנושיים מבלי להבין את משמעותם, ומראה שלא זו בלבד שביכולתם להבין את מה שהם אומרים, אלא הם אף מסוגלים לתפוס מושגים מופשטים.
ההנחה שהיכולת להשתמש בשפה היא תכונה ייחודית לבני-אדם, משמשת לעתים קרובות כדי להציג בעלי-חיים כנעדרי יכולת שכלית מורכבת, ובכך מסייעת להצדיק את השליטה בהם ואת ניצולם. כך, למשל, כתב על הנושא חלוץ הפילוסופיה המודרנית, רנה דקארט:
"[...] אין לך בני-אדם – בלא להוציא מן הכלל אף את המטורפים – מטומטמים כל-כך וטיפשים כל-כך, שלא יהיו מוכשרים לצרף יחד מילים שונות, ולסדר מהם מאמר שבו יביעו את מחשבותיהם; ולעומת זאת, אין לך בעל-חיים אחר, כל-כמה שיהא שלם ומחונן מטבעו, שיכול לעשות דבר כזה. הסיבה לכך אינה מה שהם חסרים כלים, שהרי רואים אנו שהעורבים-הלבנים והדררות יודעים להשמיע מילים כמותנו, ואף-על-פי-כן אינם יכולים לדבר כמותנו, כלומר אינם יכולים להראות שהם חושבים מה שהם אומרים [...] ודבר זה מעיד לא רק על כך שהחיות יש להן פחות שכל מאשר לבני-אדם, אלא שאין להם שכל מכל וכל." (עמ' 70-69)
לא רק שימפנזים
טענתו המפוקפקת של דקארט, שיכולת לשונית היא תנאי הכרחי לאינטליגנציה, ראויה לביקורת בפני עצמה. אך אפילו ההנחה שהיכולת להשתמש בשפה קיימת רק בבני-אדם, החלה להתערער בעקבות מחקרים שבוצעו במאה ה-20 על היכולת התקשורתית של בעלי-חיים שונים. עבודתה של פפרברג פורצת דרך בתחום זה, כי בעוד שרוב המחקרים נעשו על חיות מינים הקרובים גנטית לבני-אדם (כגון קופי-אדם) או בעלי מוח גדול במיוחד (כגון דולפינים), מחקרה של פפרברג בחן יצורים הרחוקים מבני-אדם ובעלי מוח שאינו גדול יותר מאגוז מלך מקולף: תוכים מזן אפרור אפריקני (המוכרים בכינוי ג'אקו).
אלכס, התוכי הראשון והבולט ביותר במחקרה של פפרברג, הגיע להישגים המצביעים על כך שממדי מוחו הקטנים אינם מעידים על אינטליגנציה מועטה. למעשה, הוא הצליח לגלות כישורים שבמקרים רבים אינם נופלים מאלו של קופי-אדם.
המאבק בספקנות
בתחילת דרכה, נאלצה פפרברג להתמודד עם ממסד מדעי שמרני, שהתייחס בספקנות לכל ניסיון לזהות אינטלגנציה בבעלי-חיים: הגישה השלטת בחקר הפסיכולוגיה של בעלי-חיים בשנות השבעים של המאה הקודמת הייתה ביהביוריסטית, שלפיה התנהגות בעלי-חיים נקבעת על-פי מנגנונים פשוטים של תגובה לגירויים, עם מעט מאוד פעולת עיבוד שכלית המקשרת בין הגירוי לתגובה. כך, למשל, מספרת פפרברג שנאלצה להסוות את נושא המחקר שלה תחת השם הפחות מעורר-מחלוקת "מחקר בלמידה של בעלי כנף" במקום "מחקר לשוני בבעלי כנף".
קושי נוסף בדרכה של פפרברג היה הרקע המקצועי שלה: את הדוקטורט שלה עשתה בכימיה תיאורטית, ואילו למחקר בתודעת בעלי-חיים הגיעה לאחר שנחשפה במקרה לעבודתו שלדונלד גריפין. גם היכרותה עם תוכים החלה כעניין אישי ולא מקצועי, כיוון שבתור ילדה החזיקה תוכים.

ללמד תוכי לדבר

ברוח התפיסה הביהביורסטית, ההוראות ללימוד לתוכים שבהן נתקלה פפרברג כשהחלה לעסוק בתחום היו להרעיבם עד שיגיעו ל-80% ממשקל הגוף הטבעי שלהם, ואז לתגמל אותם באמצעות מזון על כל הצלחה במשימות הלימוד. פפרברג מבקרת שיטת לימוד זו, לא בשל אכזריותה הבוטה אלא בגלל חוסר יעילותה: תוכי מורעב הלומד לחזור על מילה בתמורה לאוכל, ילמד לזהות את המילה ששמע כבקשה לקבלת מזון.
פפרברג מציעה ללמד את התוכי בשיטה הקרובה יותר לאופן הטבעי שבו רוכשים ילדים שפה: הם אינם לומדים לדבר כתוצאה מאילוף באמצעות פרסים, אלא מתוך אינטראקציה טבעית עם אנשים הדוברים את השפה, בד בבד עם ההשתלבות בחברה האנושית.
פפרברג לימדה את אלכס לזהות מילים באופן דומה: היא נתנה לו לצפות בה משוחחת עם עוזרי המחקר שלה, ששימשו עבורו הן כמודלים לחיקוי והן כמתחרים על תשומת-לבה. האופן שבו דיברה עם עוזרי המחקר היה זהה לאופן שבו דיברה עם אלכס, וזאת כדי שילמד לחקות את התנהגותם בדרך ההזדהות. פפרברג גם התחלפה בתפקידים עם העוזרים כדי להבהיר את הדינמיות של הצדדים בשיחה. אלכס לא תוגמל באוכל כפרס על לימוד מילים, מלבד לימוד שמות מאכלים. עם זאת, למרות שיטת הלימוד הטבעית לכאורה, המחקר עצמו היה מייגע:
"אם אלכס אמר 'רוצה עינב' וקיבל בננה, הוא היה זורק אותה וחוזר בעקשנות, 'רוצה עינב.' הוא לא הפסיק עד שקיבל עינב. אילו היה מדובר בילד, הייתם מסכימים ללא כל פקפוק שהוא באמת רוצה עינב, ושבננה פשוט לא תספק אותו. אבל זה לא מדע. במדע צריך מספרים. במדע צריך לחזור שוב ושוב על בדיקות – למעשה, לפעמים צריך לחזור עליהן שישים פעמים או יותר – לפני שלתשובה יש אמינות סטטיסטית, ולפני שמדענים יתייחסו אליה ברצינות. אלכס המסכן." (עמ' 87)
שליטה לשונית נרחבת
שיטה הלימוד הוכיחה את עצמה כאפקטיבית. אלכס למד את שמות החפצים שהוצגו בפניו ומושגים פשוטים, כגון שמות צבעים, צורות שונות וחומרים שונים. הוא למד גם מושגים מורכבים יותר כגון "צבע", "גודל", "צורה" ו"חומר", והוא הבין שכל אחת מהקטגוריות הללו יכולה לקבל ערכים שונים, ושניתן למיין חפצים על-פי כל אחת מהתכונות הללו (ראו סרטון להמחשה). אלכס למד להכיר גם מושגים מופשטים ומורכבים עוד יותר, כגון "דמיון" ו"שוני", וידע לומר במה חפצים שונים דומים זה לזה, ובמה הם שונים. בנוסף לכל אלה, למד אלכס לזהות אותיות ולהקריא את העיצורים שהן מסמנות, לזהות מספרים ולבצע פעולות חיבור. בין היתר למד את המספר "אפס", שאפילו בקרב ילדים היכולת לזהותו מתפתחת בשלב מאוחר יחסית.
מחדש השפה
אחת התוצאות הבלתי צפויות של העבודה עם אלכס הייתה, שבנוסף למילים שאותן ניסו החוקרים ללמדו, הוא הכניס לאוצר המילים שלו גם מילים מקוריות, שהמציא בהסתמך על המילים שהכיר. כך, למשל, לתפוח התעקש אלכס לקרוא "בנרי" – שילוב של המילה בננה עם צ'רי (cherry – דובדבן באנגלית). למרות ניסיונותיה של פפרברג ללמד אותו את המילה "תפוח" המשיך אלכס לקרוא לפרי בשם שהוא המציא, ואף ביטא את המילה באיטיות, כשהוא מדגיש בנפרד כל הברה – בדיוק באופן שבו נהגו פפרברג ועוזרי המחקר שלה כאשר ניסו להרגיל אותו למילה חדשה (ואכן, בסופו של דבר הצליח אלכס ללמד את צוות המחקר את המילה שטבע).
עניין מיוחד עשוי להימצא במילים שקלט אלכס בדרך אגב, מבלי שנעשה ניסיון מכוון להכיר לו אותן. כך, למשל, הוא למד לבקש סליחה. למרות שאין יסוד להניח שהבין את מלוא משמעותו של המושג, הוא ידע שזוהי מילה שניתן להשתמש בה כדי לפשר במצבים מתוחים, ויישם הבנה זו במקומות מתאימים בשיחה. בצורה דומה, למד אלכס להכיר גם את הציווי "הירגע!" שהופנה אליו כאשר התנהג בצורה סוערת, וידע להפנות אותו בחזרה לאנשי צוות המחקר כשהיו הם עצבניים. מילותיו האחרונות של אלכס לפפרברג, זמן קצר לפני מותו ב-2007, היו: "היי טובה. אני אוהב אותך."
קושי מרכזי במחקר – ובחייו של אלכס במעבדה – לא היה מידת האינטליגנציה שלו, אלא דווקא הרמה הנמוכה של החומר הנלמד והמבדקים. הוא נשאל שוב ושב שאלות על חפצים שונים,
"כדוגמת 'איזה חפץ הוא ירוק?' 'איזה חומר הוא כחול ושלוש פינות?' 'איזו צורה היא סגול?' 'כמה עץ ארבע פינות יש?' בתחילה ענה אלכס נכונה רוב הזמן: 'מפתח' או 'עץ' או 'צמר' או 'שלוש', וכולי. אבל בתוך זמן קצר הוא התחיל לעשות הצגות. הוא היה אומר 'ירוק' ואז מושך את הלבד הירוק שריפד את המגש בכוח שדי היה בו כדי להפיל את כל החפצים שהיו עליו. או שהוא היה אומר 'מגש' ונושך את המגש. לפעמים הוא לא היה אומר כלום ופתאום מתחיל להתנקות. או שהוא היה מסתובב ומפנה את אחוריו לעברי, מחווה ברורה כל כך שאין צורך בתרגומה. פעם אחת הוא הוציא את המגש מידי, זרק אותו על הרצפה, ואמר, 'רוצה לחזור,' שפירושו סיימתי. קחי אותי בחזרה לכלוב.
איך אפשר להאשים אותו? אף לא אחד מהחפצים היה חדש בשבילו. הוא ענה על שאלות כאלה תריסרי פעמים, אך המשכנו לשאול אותן כי היינו זקוקים לדגימה הסטטיסטית שלנו. [...]
עם זאת, לפעמים אלכס בחר להביע את דעתו על המטלה המשעממת על ידי כך ששיחק איתנו. לדוגמה, היינו שואלים אותו, 'איזה צבע מפתח?' והוא היה אומר את כל הצבעים שהכיר, ומדלג רק על הצבע הנכון. בסופו של דבר הוא נעשה יצירתי מאוד במשחק הזה, ונהנה יותר להכעיס אותנו מאשר לתת את התשובות שרצינו והוא ללא ספק ידע." (עמ' 88)
מחקר וניצול
מחקרה של ד"ר פפרברג פותח צוהר להבנה עד כמה עשויים בעלי-חיים להיות אינטליגנטיים, הרבה מעבר לציפיותינו. יש לקוות כי מסקנותיו יתרמו להבנת עולמם של בעלי-חיים ולקידום יחס מוסרי יותר כלפיהם, ובפרט כלפי עופות, שנפגעים מניצול בהיקף הגדול ביותר ובאכזריות הרבה ביותר. עם זאת, יש להדגיש שסקירת המחקר אינה מהווה תמיכה במחקרים המבוססים על ניצול בעלי-חיים, ואין בה כדי לבטל את הביקורת נגדם.
אלכס, בניגוד לרוב המכריע של בעלי-חיים המנוצלים למחקר, לא סבל מאכזריות בוטה: אופיו המיוחד של המחקר יצר תנאים שאפשרו לחוקרים להכיר בו כיצור אינדיבידואלי, בעל רגשות, ולא רק כמכשיר מחקר חי (ראו סרטון). אך למרות הניסיון להתחשב בצרכיו, אלכס נאלץ לבלות רוב חייו בכלוב, במעבדה סגורה ונטולת חלונות. רק במקרים בודדים בחייו זכה לצאת לאוויר הפתוח, וזאת כשהחוקרים הפרו את נהלי אחזקת בעלי-החיים של האוניברסיטה. בדומה לתוכים רבים הנסחרים בחנויות, נוצות הכנף שלו נקטמו עוד לפני שנרכש עבור המחקר.
יכולתו של אלכס לפתח את כישורי השפה שלו בצורה כה מרשימה, התאפשרה במידה רבה מכיוון שלא הייתה לו הזדמנות לפתח את יכולותיו השכליות בכיוונים טבעיים. נראה שהצטיינותו בלימוד השפה האנושית הגיעה לדרגה כזו משום שהתוודע אליה כ"שפה ראשונה", לאחר שנשללה ממנו האפשרות ליצור קשר עם תוכים אחרים.
מחקר וסחר בעופות
ההכרה ביכולות השכליות של תוכים, עלולה להביא לעליית העניין בהחזקתם כ"חיות מחמד", ובכך לחזק תעשייה נצלנית, המבוססת על חטיפת עופות מסביבתם הטבעית או על הרבעתם באופן מסחרי בתנאי שבי. פפרברג מספרת על התנסותה בהחזקת תוכים כילדה, ומזכירה בקצרה את הגורל האומלל שצפוי לרבים מהתוכים הנסחרים כ"חיות מחמד":
"כל התוכונים היו ציפורים בפרוטה, ולא החזיקו מעמד זמן רב, שכן אף אחד לא ידע דבר על הצורך בתזונה נכונה ואף אחד לא חשב לקחת ציפור חולה שעולה דולרים ספורים לווטרינר." (עמ' 37)
אבל גם כאשר נעשים ניסיונות לספק לציפורים שבויות את מיטב התנאים האפשריים, היכולת לעשות זאת בתנאי שבי מלאכותיים היא מוגבלת ביותר. זאת בשל הבנתנו המועטה את צרכי התוכים ואת עומק עולמם הפנימי. מחקרה של פפרברג עשוי לעזור לנו להבין כמה מעט מעולם זה ידוע ומובן לנו.
מקורות
איירין מ. פפרברג, אלכס ואני, מאנגלית: אורי שגיא (תל-אביב: מטר, 2010). 192 עמודים. לקריאת הפרק הראשון
רנה דקארט, מאמר על המתודה, תרגום: יוסף אוּר ( ירושלים: מאגנס, 1999).
מתוך עלון זכויות בעלי חיים השבוע של אנונימוס
Anonymous NewsLetter

יום שבת, 26 במרץ 2011

מחקר חדש: שתיית קפה דווקא טובה ללב - הגורם האנושי

מחקר חדש: שתיית קפה דווקא טובה ללב

גורם מפרסם:עיתון "מעריב" , אתר NRG
תאריך:02.03.2011

עד היום חשבנו שקפה מזיק כי הוא מעלה דופק ולחץ דם. המחקר מגלה: שתיית קפה משפרת תפקוד כלי דם וייתכן כי מקטינה סיכוי להתקף לב . מה עושות שלוש כוסות קפה לכלי הדם? מסתבר שרק טוב. כך לפחות לפי מחקר חדש שנערך במרכז הלב של בית החולים שיבא אשר בדק מהי ההשפעה המיידית של 200 מ"ג קפאין על כלי הדם ומצא שיפור משמעותי בתפקודם.
למאמר בעיתון מעריב , אתר NRG

מחקר חדש: שתיית קפה דווקא טובה ללב


מחקר חדש: שתיית קפה דווקא טובה ללב - הגורם האנושי

מחקר חדש מגלה כי מרכיבים טבעיים שמכיל תה משפרים את פעילות המוח ואת הערנות - הגורם האנושי

מחקר חדש מגלה כי מרכיבים טבעיים שמכיל תה משפרים את פעילות המוח ואת הערנות

גורם מפרסם:פורטל נענע 10
מחבר:שרון מנדלביץ'
תאריך:16.03.2011

מחקר חדש מגלה כי מרכיבים טבעיים שמכיל תה משפרים את פעילות המוח ואת הערנות

בפעם הבאה שאתם מתלבטים האם לשתות תה או קפה, אולי כדאי שתבחרו דווקא באופציה הראשונה. מחקר חדש מגלה כי מרכיבים טבעיים שמכיל תה משפרים את פעילות המוח ואת הערנות.

במסגרת המחקר נבדקה השפעת הכימיקליים המרכזיים הנמצאים בתה על הביצועים המנטליים של 44 מתנדבים צעירים. בעוד שהשפעות חומצת האמינו ל- תיאנין שמצויה גם בתה ירוק והקפאין, היו דומות בהשוואה לטיפול הדמה, המרכיבים הפעילים במשקה שיפרו משמעותית את הדייקנות במספר משימות מתחלפות שניתנו לנבדקים כבר לאחר 20 עד 70 דקות, בהשוואה לפלצבו. עוד התגלה כי דריכות שותי התה הייתה גבוהה יותר. ד"ר טים בונד שייעץ למחקר מטעם תעשיית התה המליץ לשתות לפחות ארבע כוסות תה שחור ביום, מאחר ושתייתו משפרת את התפקוד הקוגנטיבי, מעלה את היכולת להגיב על גירויים ועוזרת למקד את תשומת הלב.

הממצאים האחרונים מצטרפים לשורה של מחקרים שנעשו על יתרונותיו של התה וגילו כי צריכתו מפחיתה את הסיכון למחלות לב, סרטן ופרקינסון. שתייתו על בסיס קבוע במשך עשר שנים ויותר העלתה כי הוא אף עשוי לשפר את צפיפות העצם. סום

מחקר שנעשה לאחרונה בהולנד גילה כי שתיית תה עזרה להפחתת העייפות בקרב מתנדבים מתחת לגיל 40, ולמיקוד תשומת הלב במהלך פעילות שכלית מאומצת. מחקר נוסף העלה כי הוספת חלב לא שיבשה את יתרונותיו הבריאותיים של התה ולא השפיעה על קליטת נוגדי החמצון בו.

מה למדנו מהמחקר?

למרות שיתרונותיו של התה ידועים כבר אלפי שנים, מחקרים חדשים מוכיחים שוב ושוב את סגולותיו. חומצת האמינו ל-תיאנין שמצויה בו מסייעת בשיכוך מתח וחרדה, הוא עשיר בנוגדי חמצון ומעורר תגובה אנטי דלקתית. תה ירוק, שחור, לבן או אדום - המגוון רחב מאוד ואולי כדאי לאמץ את המלצות החוקרים ולהתחיל לצרוך אותו בתפריט היומי בפעם הבאה שאתם מרגישים עייפים וזקוקים לזריקת מרץ.

לסקירה המלאה בפורטל נענע10


מחקר חדש מגלה כי מרכיבים טבעיים שמכיל תה משפרים את פעילות המוח ואת הערנות - הגורם האנושי

יום שישי, 25 במרץ 2011

ynet שני קוריאנים אוחזים - יהדות

שני קוריאנים אוחזים

בדרום קוריאה חיים קרוב ל-50 מיליון איש, וכולם לומדים גמרא בבית הספר. "ניסינו להבין מדוע היהודים כאלה גאונים, והגענו למסקנה שהם לומדים תלמוד", מסביר השגריר. כך הפך רב פפא לחכם מוכר יותר בקוריאה מאשר בישראל

צופיה הירשפלד

פורסם: 24.03.11, 13:58

ספק אם אביי ורבא תיארו לעצמם שאת הדיונים שלהם בבית המדרש בבבל על ההלכה היהודית, ילמדו מאות שנים אחר כך במזרח אסיה. אבל מתברר שהלכות "ביצה שנולדה ביום טוב" דווקא מאוד מעניינות את הדרום-קוראינים, שהפכו את התלמוד לספר חובה בתוכנית הלימודים.

כמעט בכל בית בקוריאה הדרומית ישנו תלמוד מתורגם. אך שלא כמו בישראל, גם האימהות הקוריאניות לומדות בו ומספרות מתוכו לילדיהן הצעירים. כן, במדינה שבה חיים קרוב ל-49 מיליוני אנשים המאמינים בבודהיזם ובנצרות, יש יותר אנשים שקוראים בתלמוד - או לפחות מחזיקים עותק שלו בבית - מאשר במדינת היהודים. הרבה יותר.

"כך נהיה גם אנחנו גאונים"

"היינו סקרנים מאוד לגבי ההישגים האקדמיים הגבוהים של היהודים", מסביר שגריר דרום קוריאה בישראל, יאנג סאם מה, שהתארח בתוכנית "תרבות היום". "ליהודים יש אחוז גבוה של זוכי פרס נובל בכל התחומים: בספרות, במדעים ובכלכלה. זה הישג מדהים. ניסינו להבין מהו הסוד של העם היהודי? כיצד הם - יותר מעמים אחרים - מצליחים להגיע לכאלה הישגים מרשימים? איך זה שיהודים הם כל כך גאונים? המסקנה שהגענו אליה היא שאחד מהסודות שלכם זה לימוד התלמוד.



"יהודים לומדים תלמוד מגיל צעיר, וזה מסייע להם, לדעתנו, לפתח יכולות גבוהות. ההבנה הזו הביאה אותנו למסקנה שגם אצלנו צריך ללמד ילדים תלמוד. אנחנו מאמינים שאם נלמד את ילדינו תלמוד - נוכל גם אנחנו להיות גאונים. וזה מה שעומד מאחורי ההחלטה לשלב את התלמוד במערכת הלימודים בקוריאה הדרומית".

יאנג מספר כי הוא עצמו קרא בתלמוד מגיל צעיר מאוד: "זה נחשב ללימוד מאוד משמעותי", הוא מדגיש. "התוצאה היא שיש יותר קוריאנים שמחזיקים בביתם תלמוד, מאשר יהודים בישראל. לי, למשל, יש שני סטים של תלמוד: את האחד קנתה לי אשתי, ואת השני קיבלתי מתנה מחמותי".

גרופים של יהודים

הקוריאנים מחבבים את התלמוד לא רק כי הם רואים בו מקדם גאונות, אלא משום שמצאו בו ערכים הקרובים לליבם.

"במסורת היהודית יש חשיבות לערכי המשפחה", מסביר השגריר הדרום-קוריאני. "רואים את זה גם היום, במנהג שלכם להתכנס בכל יום שישי לארוחה משפחתית. גם בארצי המשפחה מאוד חשובה. היחס למבוגר, הכבוד וההערכה שיש ביהדות לזקנים, מקבילים להערכה הגבוה שזוכים לה המבוגרים בארצי.



"דבר נוסף ומאוד משמעותי זה היחס לחינוך. במסורת היהודית יש חובה ללמד את הילדים, ומקדישים לזה המון תשומת לב. גם אצל ההורים הקוריאנים עומד חינוך הילדים בראש סדר העדיפויות. אני חושב שהדמיון הזה הוביל לכך שהיום אפשר לראות בארצות הברית מהגרים קוריאנים שהולכים בעקבות היהודים, ומצליחים באותם תחומים שיהודים מצליחים בהם".

בעקבות התלמוד הגיעה הערכה בתחומים נוספים, ביניהם - התרבות. "היהודים אוהבים תרבות ואמנות. אני גר ברישפון, שזה מושב קטן. ובשבוע שעבר נפתחה שם גלריה לאמנות ולמוזיקה", אומר השגריר. "זה עורר את התפעלותי, שאפילו במושב קטן יש בית לתרבות. לנו אין את האפשרויות שיש לכם, אבל אנחנו לומדים מכם גם בעניין הזה, ומשקיעים כדי שנוכל כמוכם, ליהנות גם מתחומים אלה".

אחות תאומה (טוב, כמעט)

ואם חשבתם שכאן מסתכם החיבור, תחשבו שוב: הביוגרפיה היהודית שנדמית לנו ייחודית למדי, מזכירה לקוריאנים את זו שלהם.

"אני מוצא המון דמיון בינינו - ליהודים ולמדינת ישראל", אומר השגריר. "גם לכם וגם לנו יש היסטוריה ארוכה שכוללת קשיים גדולים. ישראל ודרום קוריאה קיבלו את עצמאותן באותה שנה, 1948, כך שאנחנו בני אותו הגיל, 64. לנו, כמו לכם, יש בעיות של שכנים עוינים. לנו, כמו לכם, אין כמעט מאגרים טבעיים, ועלינו לסמוך בעיקר על ההון האנושי שלנו.

"ב-64 שנות קיומה של ישראל היא מאוד התפתחה. היא חוללה ניסים בכלכלה שלה, וגם אנחנו. האנשים
בישראל דומים לדרום קוריאנים באדיבותם וגם בחוסר הסבלנות שהם מפגינים, לעיתים.

"כשמתלוננים על איך שאתם נוהגים, אני אומר שמאוד נוח לי לנהוג כאן, כי אתם נוהגים על הכביש כמו שנוהגים אצלנו. יש לכם גם לב חם, כמו לקוריאנים, ולכן לדעתי ישראלים וקוריאנים יכולים להתיידד בקלות, כי אנחנו דומים מבחינה רגשית. גיליתי שכאשר ישראלי מתיידד איתך, הוא עוזר לך מבלי לצפות לתמורה. לכן אני מעריך מאוד את החברות שיש לי עם ישראלים. אנחנו כל הזמן לומדים מכם".

  • שגריר דרום קוריאה, יאנג סאם מה, התארח בתוכנית "תרבות היום" בערוץ הראשון.

תגיות: תלמוד | דרום קוריאה | ישראל

ynet שני קוריאנים אוחזים - יהדות

יום שני, 21 במרץ 2011

התחלתי לקחת אבץ של סולגאר – מינרלים | אבץ פיקולינט | חיזוק מערכת החיסון

התחלתי לקחת אבץ כתוסף תזונה, אני נלחם בנשירת השיער שלי. מה שאהבתי באבץ של סולגאר זה הקישור שלו לחומצה הפיקולינית שמשפרת את הספיגה בגוף. אני חושב שאני מתחיל לראות שינוי לטובה, אולי אני מדמיין אבל נראה שהנשירה פחות חמורה כרגע... דיווחים בהמשך

ראובן




אבץ פיקולינאט Zinc Picolinate

אבץ פיקולינט
האבץ מעורב במאות תהליכים ותגובות ביוכימיות בגוף. בדומה לנחושת ולמנגן, האבץ הוא רכיב מינרלי חיוני של האנזים סופראוקסיד דיסמוטאז (SOD), אחד מהחומרים בעלי העוצמה הרבה ביותר שהגוף מייצר לצורך הגנה על תאים. האבץ הוא גם חלק בלתי נפרד מהאינסולין, ההורמון האחראי בגוף לפיקוח על רמת הסוכר בדם. האבץ מעורב כמעט בכל היבט של הפעילות החיסונית, לרבות פעילות התימוס (הבלוטה הראשית של מערכת החיסון), בייצור תאי דם לבנים ובתפקודם. השפעתו של האבץ על סינתזת חלבונים ועל התהליכים הביולוגיים הקשורים לכך – עשויה לעודד התחדשות של רקמת העור, איחוי פצעים וטיפול בכיבים בעור. תפקודם התקין של איברי הרבייה ומניעת פגיעה באיזון ההורמונלי, בגברים ובנשים, תלויים בנוכחות האבץ בגוף.
שימושים עיקריים:
  • תמיכה בבריאות מערכת החיסון ומניעת מחלות חורף.
  • טיפול באקנה, זירוז ריפוי פצעים ושמירה על בריאות העור.
  • טיפול בפסוריאזיס, אקזמה ודרמטיטיס.
  • הגדלה שפירה של בלוטת הערמונית (פרוסטטה) – טיפול ומניעה.
  • שמירה על מראה שיער בריא, ומניעת נשירה.
  • טיפול באי-פריון בנשים ובגברים.
  • האטת התנוונות מקולרית תלוית-גיל (AMD) ומניעת קטרקט.

סולגאר – מינרלים | אבץ פיקולינט | חיזוק מערכת החיסון

יום שלישי, 15 במרץ 2011

ynet דיווח: אלפי חזירים נקברו בחיים בדרום קוריאה - ירוק

מחלת הפה והטלפיים משתוללת במדינה והממשלה המיתה עד כה מליוני חיות נגועות, ביניהן פרות וחזירים רבים. ארגוני בע"ח טוענים כי החיות מושלכות לקברים המוניים בעודן בחיים ואינן מומתות באמצעים הומאניים יותר. הפעילים פירסמו תיעוד קשה לצפייה של אלפי חזירים מושלכים לבור

ארז ארליכמן

פורסם: 06.03.11, 13:01


ארגוני בעלי חיים בדרום קוריאה זועמים על הממשלה, כי בעקבות התפרצות חסרת תקדים בהיקפה של מחלת הפה והטלפיים ושפעת העופות בחודשים האחרונים, למעלה מ-8.8 מיליוני בעלי חיים הומתו בשיטות אכזריות וללא המתת חסד ראויה.

בינואר השנה, הצליחו פעילי ארגון "CARE" לתעד בשתי זירות בדרום המדינה את פעולות המתת החזירים. בורות גדולים שנחפרו באדמה וכוסו ביריעות ניילון, נועדו לשמש קברים המוניים לחיות הנגועות. אלפי חזירים שפונו מחוות הגידול שלהם הושלכו בזה אחר זה אל הבור, חלקם נדחפו על ידי כלים כבדים.

בסרטון וידאו קשה לצפייה שפרסמו הפעילים לאחרונה, נראו החזירים מושלכים בעודם בחיים אל הבור. בארגון במדינה מציינים כי החיות הושלכו לבור באורך של 30 מטר וברוחב של עשרה מטרים, כאשר עומקו מוערך בכעשרה מטרים בלבד.


החזירים מתו מצפיפות ולחץ עצום בבור

"מספר בלתי יאומן של כ-1,050 חזירים הושלכו חיים אל הבור, הצפיפות שם כה קשה שהם בקושי מצאו מקום כדי לנשום נשימה אחת", הסבירו בסרטון שהפיצו באתר יו-טיוב.

"בהתחלה כשהשליכו את החזירים אל הבור שהיה ריק, הם נחתו בצורה נורמלית על האדמה, כשהגב שלהם פונה כלפי מעלה, אך ככל שיותר ויותר חזירים מילאו את הבור, הם גססו רק מהלחץ העצום שנוצר בבור. הלחץ והצפיפות גרמו לחזירים לעמוד על שתי רגליים, בדומה לתנוחת עמידה של בני אדם", מוסיפיםפ בסרטון. לאחר שהבור התמלא במאות חזירים, הוא כוסה בערימות חול גדולות.

בארגון טוענים כי הממשלה תירצה את הסיבה לקבירת החיות בעודן בחיים כי שיטות הקבורה הן פיתרון שנועד לחסוך זמן במניעת התפשטות המחלה.


"אך המציאות מספרת לנו אחרת. בזמן שהחזירים נדחפו על ידי הכלים הכבדים לבור אחד אחרי השני, רבים מהם הצליחו להימלט וזמן רב בוזבז על לכידת החוזרת והבאתם שוב לבור", טוענים בארגון. "שיטת הקבורה בחיים לא רק שהיא לא אנושית, אלא גם צורכת זמן ומהווה מפגע סביבתי חמור שעלול להוביל להדבקה קטלנית של חיות נוספות".

לטענת הפעילים שתיעדו את הקבורה בסופת שלגים משעות הבוקר, הפעולות נמשכו גם בשעות הלילה. "החזירים הללו יכלו להישאר בחיים למשך 20 שעות בתוך אתר הקבורה. בעוד שהחזירים הראשונים שהושלכו לבור מתו במהירות כתוצאה מהמשקל הכבד של החזירים שהושלכו עליהם, אך האחרונים שנותרו בקצה הערימה, יכלו להישאר בחיים עד למחרת". בארגון הסבירו כי בדיווחים שהגיעו אליהם מתושבים באזור, הם שמעו את קולות החזירים באתר גם יום לאחר קבורתם.


לסרטון הוידאו הקשה לצפיה המתעד את הזוועה:

פורים ואנוסי ספרד - מנהג של אנוסים שנשמר עד ימינו!

אסתר המלכה הפכה לקדושה קתולית והתענית על שמה התארכה לשלושה ימים – כך, בין השאר, שמרו אנוסי ספרד על נאמנותם למורשת ישראל.

מאת ליבי אסטייר

מדוע הפך פורים לחג עגום כל כך אצל האנוסים? מדוע הם בחרו בפורים בתור החג שמבטא בצורה הטובה ביותר את נאמנותם למורשתם היהודית? כדי שנוכל לענות על שאלות אלה, יהיה עלינו לנדוד לעולם שבו אסור להדליק נרות שבת, להתפלל בבית כנסת או לערוך סדר פסח: עולמה של ספרד בימי הביניים.

עולם הפוך

...

זוהר התקופה החל מתעמעם במאה ה-13, כשהיהודים אולצו ללבוש טלאי צהוב ולהתגורר ב"ג'ודריה" - המקבילה הספרדית לגטו האיטלקי. המצב המשיך להתדרדר במאה הבאה, עד לפרעות 1391 (גזרות קנ"א), בהן שרף ההמון את רחוב היהודים בסביליה, ורצח כל יהודי שסירב להתנצר.


במאה ה-15, נדהמו הכמורה והאצילות הספרדית לגלות, ששוב העפילו "הנוצרים החדשים" לפסגת החברה הספרדית, ושבו למלא תפקידים חשובים בממשל ובמסחר. וכך, כשפרדיננד ואיזבלה עלו לשלטון בספרד המאוחדת, איחדו המדינה והכנסייה את כוחותיהם כדי לפתור אחת ולתמיד את "הבעיה היהודית". יהודים ששמרו על אמונתם גורשו מהממלכה בשנת 1492, בעוד שהאינקוויזיציה הספרדית נערכת לטפל ב"כופרים".הפרעות התפשטו ברחבי האי האיברי, ואלפי יהודים אולצו להמיר את דתם כדי להציל את חייהם. אולם התברר שניצחונה של הכנסייה היה למראית עין בלבד, מכיוון שרבים מ"הנוצרים החדשים" לא היו אלא אותם יהודים מוכרים. כלפי חוץ הם העמידו פנים כאילו הם אינם שונים משכניהם הנוצרים, אולם במבטחי בתיהם הם המשיכו לדבוק בסתר במנהגים ובמסורות של אמונתם.

יהודי בכל שם שהוא

הכנסייה הספרדית פתחה במאמצים כבירים ללכוד את האנוסים, שנקראו גם מראנוס או יהודים בסתר. אולם תחת כל שם שבו קראו להם, הם תמיד חיו בהסתתרות עיקשת תחת מסווה.

מסוכן מדי להחזיק בבית סידור תפילה? אין בעיה. הם ישננו את תפילותיהם בעל פה. מסוכן מדי לחגוג את החגים היהודיים בתאריכיהם האמיתיים? אין בעיה. הם יערימו על רודפיהם בחגיגתם מספר ימים – או חודשים – לפני או אחרי התאריך האמיתי.


כפיצוי, האנוסים התחילו לפתח במשך הזמן תרבות ייחודית משלהם, שכללה תפילות ומנהגים מיוחדים. ...

צום בדרך לגאולה

על פי המסורת, חג הפורים מורכב משני חלקים: הראשון, תענית אסתר - צום בן יום אחד שנערך ביום שלפני פורים, והשני, חג הפורים עצמו - יום עמוס ומלא במצוות, צחוק ורעש. אבל מה שבשבילנו מהווה סיבה טובה למסיבה, היה יכול להיות יום מלא סכנה, אילו היינו יהודים נסתרים.

להשתכר בסעודת חג הפורים, עד שלא תוכל להבדיל בין "ברוך מרדכי" ל"ארור המן"? רק אם מתחשק לך להתעורר למחרת עם הזמנה אישית להתייצב מול שופטי האינקוויזיציה.

מה יכלו אם כן האנוסים לעשות? במילה אחת, לצום. הם בדקו את המגילה וראו שכאשר עמד מול עם ישראל איום ההשמדה, צוותה המלכה אסתר על כולם לצום במשך שלושה ימים. וכך האנוסים – שחיו תחת איום שכזה בכל יום בחייהם – החליטו גם הם לצום במשך שלושה ימים.

מסמכי האינקוויזיציה מספקים לנו כמה פרטים מרתקים על המנהג המיוחד. ראשית, שהמנהג נשמר בעיקר על ידי הנשים, שחשו קשר מיוחד לגיבורת סיפור הפורים - המלכה אסתר. אבל מכיוון שצום של שלושה ימים יכול להזיק לבריאות, הנשים מצאו דרכים יצירתיות כיצד לשמור על הצום מחד, בלי לסכן את חייהן מאידך.

גבריאל דה-גרנאדה, לדוגמא, נער בן 13 שנחקר על ידי האינקוויזיציה המכסיקנית בשנת 1643, גילה שהנשים במשפחתו היו מחלקות לפעמים את שלושת הימים ביניהן. כמה מבנות המשפחה היו צמות ביום הראשון, אחרות ביום השני והיתר ביום השלישי.

לאונור דה-פינה, אישה פורטוגזית שנעצרה ב-1619 בעוון יהדותה, סיפרה על שיטה נוספת לשמירה על שלושת ימי הצום. היא סיפרה לחוקריה שהיא ובנותיה "בלי לאכול כשלא חשוך, או לאכול דברים שאינם בשר". במילים אחרות, הן צמו בימים, אך אכלו בלילות, או שהצום שלהם עמד על הימנעות מאכילת בשר במשך שלושה ימים.

...

בנוסף, פרופסור משה אורפלי, דיקן הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר אילן, ציין שהאנוסים נטו לצום לעתים קרובות למדיי. הוא משער שמכיוון שהאנוסים אולצו לעבור על מצוות התורה בכל יום ויום, הם הרגישו שעליהם לצום לעתים קרובות כדי להיטהר מעוונותיהם. בחג מיוחד כמו פורים, הם שילשו את מאמציהם בתקווה לגאולה אישית, כמו גם לגאולה כוללת לכל עם ישראל.

מובן שפורים לא היה כולו חג רציני. כפי הנראה המשפחה הייתה מתאספת כדי לשמוע קריאת מגילה שקטה. הם כנראה אכלו גם סעודה מיוחדת, מאחורי דלתות מוברחות. אבל עם חלוף המאות, פורים לבש אופי מפתיע וייחודי לאנוסים.

אסתר ה"קדושה"

האינקוויזיציה הספרדית רדפה את האנוסים במשך למעלה מ-300 שנים, והמרדף לא נערך רק באירופה, אלא גם בדרום ומרכז אמריקה, ובשטחים המפורזים שמאוחר יתר הפכו לדרום-מזרח ארה"ב.

היינו חושבים שעם סיומה הרשמי של האינקוויזיציה, בשנת 1835, יפלטו האנוסים אנחת רווחה, וישובו בהמוניהם לחיק עם ישראל. אבל למרות שחלקם אכן התגייר, חלק ניכר מהם בחר להמשיך להסתתר בכפריו ולשמור שם על מנהגיו הסודיים.

... על פי פרופסור ג'נט ליברמן ג'ייקובס, שערכה מחקר אתנוגראפי על צאצאי האנוסים המתגוררים בדרום-מזרח ארה"ב, לפעמים הדרך היחידה בה יכולים עמים מדוכאים לשמור על ייחודיותם הדתית היא להסוות את הדמויות החשובות להם במסווה תרבות הדת השלטת. מכיוון שהמתיישבים הספרדים הביאו איתם לעולם החדש הן את הקתוליות והן את האינקוויזיציה, המלכה אסתר נאלצה לרדת למחתרת יחד עם האנוסים – וחג הפורים הפך לחגה של הקדושה אסתר.בעוד שאנוסים רבים עדיין מתגוררים בספרד ובפורטוגל ושומרים על מסורת שהם צאצאים ליהודים, אלה שהתיישבו בעולם החדש שכחו בהדרגה מיהם אבותיהם. כל מה שהם יודעים הוא שיש להם מנהגים שונים משל שכניהם – לדוגמא, הם לא אוכלים חזיר וה"קדוֹשה" היחידה אשר לה הם מתפללים היא "סיינט אסתר".

אחת הנשים שפרופסור ג'יקובס ראיינה, שמתגוררת בניו-מכסיקו, הסבירה שחג אסתר הקדושה הוא בעיקרו חג יהודי שמוקדש לאמהות שמלמדות את בנותיהן כיצד לנהל את הבית על פי מנהגיהם המיוחדים. זהו גם יום שבו נערכת סעודה מסורתית, שהיא כנראה שריד רחוק לסעודת הפורים שאבותיהם אכלו בספרד או בפורטוגל.

ובאשר לשאלה מדוע נבחרה המלכה אסתר בתור הסמל של פורים, ולא דודהּ מרדכי שהנהיג את היהודים באותה תקופה, התשובה פשוטה - אסתר נאלצה לשמור את זהותה היהודית בסוד כששהתה בארמון המלך; אבל כשהמן הרשע התחיל לקדם את תוכניתו להשמדת היהודים, גם חייה היו בסכנה גדולה. המלכה אסתר הפכה לכן לדמות מופת עבור האנוסים, הן בשל אומץ ליבה והן משום שהיא עצמה הייתה יהודיה בסתר.

ימי הפורים האלה...

למרות שחלק ניכר ממורשתם היהודית אבד במשך המאות, האנוסים מעולם לא שכחו את הקשר שלהם למלכה אסתר. וכך, ביום זה או אחר – ובמקומות בלתי צפויים כמו ניו-מכסיקו או פרו – עדיין שומרים על דברי המגילה: "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם לא יסוף מזרעם".

המלצות נוספות מאת: outbrain