פרסומת

יום רביעי, 28 באפריל 2010

שירות לקוחות עם חשיבה יצירתית: הרכב שהיה אלרגי לגלידת וניל. סיפור אמיתי ומדהים!

סיפור ממש מהחיים, מלמד משהו על איך אנחנו חושבים ומה צריך כדי לצאת מהקופסא.

תלונה התקבלה במחלקת פונטיאק בחברת ג'נרל מוטורס: " זוהי הפעם השניה שאני כותב לכם, אני לא מאשים אתכם על אי התייחסותכם, כי תלונתי נשמעת מטורפת, אבל זו עובדה שיש לנו מסורת משפחתית של אכילת גלידה כל יום אחרי ארוחת ערב. אבל סוג הגלידה משתנה ואחרי הארוחה, כל המשפחה מצביעה איזה סוג גלידה נאכל – הרוב כמובן קובע – ואז אני יורד לרכב ונוהג עד חנות הגלידה לרכוש אותה.

זו גם עובדה שלאחרונה רכשתי פונטיאק חדשה ומאז שקיבלתי את הרכב הנסיעה לחנות הגלידה יוצרת בעיה. לתשומת לבכם, כל פעם שאני קונה גלידת וניל, כשאני חוזר לרכב, הרכב אינו מניע. אם אני קונה גלידה מסוג אחר, הרכב כן מניע.

נחמד, אבל אני רוצה שתדעו שאני רציני בקשר לשאלה שלי, לא משנה כמה היא נשמעת מטורפת- אני לא מבין מה יש לפונטיאק שגורם לה לא להניע כשאני קונה גלידת וניל ולעומת זאת אין שום בעיה בהתנעה כשזו גלידה מסוג אחר.

מנהל פונטיאק היה סקפטי בקשר לתלונה, אבל החליט לשלוח מהנדס לבדוק את התלונה. המתלונן התפלא שפנייתו נענתה ובאחד הימים פנה אליו לקביעת פגישה המהנדס אותו שלח המנכ"ל. הם נדברו להיפגש אחרי ארוחת הערב באחד הימים הקרובים. כך הם נכנסו יחד לרכב ונסעו יחד לחנות לקנות גלידת וניל לאותו הערב ואכן לאחר שקנו את הגלידה וחזרו לרכב, הרכב לא הניע. המהנדס חזר שלוש פעמים לפגישות ואכן בלילה הראשון הם קנו גלידת שוקולד- הרכב הניע, בלילה השני קנו גלידת תות- הרכב הניע, בלילה השלישי קנו גלידת וניל והרכב לא הניע.

המהנדס שהיה כמובן אדם הגיוני לא היה מוכן לקבל שהפונטיאק אלרגית לגלידת וניל. הוא תכנן להמשיך ולבקר את המתלונן עד שהבעיה תיפתר. הוא הכין טבלה ורשם בה את כל הנתונים- יום, שעה, סוג הדלק, זמן נסיעה וכו' וכו'.

תוך זמן קצר מצא את הפתרון- קנית גלידת וניל ארכה פחות זמן מקנית גלידות מטעמים אחרים. מדוע? גלידת הווניל שהיא הגלידה הכי פופולארית הייתה מונחת בחנות במיכל נפרד בקדמת החנות כדי לאפשר שרות יותר מהיר. כל שאר הגלידות היו מונחות מאחור במיכלים אחרים ולכן באופן טבעי לקח יותר זמן להכין למכירה גלידות אלה מאשר גלידת הווניל.

כעת השאלה שהמהנדס שאל- למה כשזמן הקניה היה קצר, הרכב לא הניע. כמובן שזו לא הייתה בעיית הגלידה. הבעיה הייתה בסתימת אדים. וזה קרה כל ערב, הזמן הארוך שלקח לקבל את הגלידות עם טעמים האחרים אפשר למנוע להתקרר ולפתוח את סתימת האדים ואז ניתן היה להניע את הרכב. כשקנו גלידת וניל, בגלל מיקומה בקדמת החנות הזמן הקצר לחזרה לרכב ולהתנעה היה קצר וסתימת האדים לא השתחררה. בעקבות הבדיקה של המהנדס שונתה מערכת הדלק והרכב של המתלונן תוקן (כעת הרכב לא אלרגי לגלידת וניל).

ג'נרל מוטורס הנחתה את עובדיה להתייחס ברצינות לכל תלונה גם אם היא נשמעת מוזרה, אולי מאחורי תלונה כזו מסתתרת תגלית מופלאה.

מקור: קפה דה מרקר – פורום שירות

הינשוף שחי בתוך קקטוס ואוכל עקרבים

הינשוף הקטן ביותר ביבשת אמריקה, Micrathene whitneyi או elf owl (לא מצאתי מה השם שלו בעברית אז נקרא לו ינשוף גמדי) חי בתוך חורים נטושים שהנקר ניקר בתוך קקטוסים.

התפריט שלו כולל בין היתר עקרבים – אותם הוא תופס בזנב, נושך את העוקץ ואחר כך בולע את העקרב כולו, כולל הצבתות וכל השאר…

תמונה יפה של הינשוף מציץ מתוך קקטוס תמצאו בקישור הזה.

 

Where does an elf owl nest?
The smallest of American owls, the elf owl, often nests in the Gila woodpecker's cactus hole after the woodpecker leaves. The owl measures barely 6 inches tall. It specializes in catching scorpions, seizing each by the tail and nipping off its stinger. It then swallows the scorpion's body, pincers and all.

מקור: http://www.arcamax.com/trivia/s-725627-985895

מי הסופר היחיד שכתב ספרים בכל התחומים (לפי שיטת דיואי)?

שיטת דיואי היא שיטה מקובלת למיין ספרים בספריות על פי תחומי הדעת. המיון המרכזי הוא:

000 - ספרות כללית הכוללת מילונים ולקסיקונים
100 - פילוסופיה ופסיכולוגיה
200 - דת
300 - מדעי החברה
400 - בלשנות
500 - מדע טהור
600 - מדעים שימושיים (כולל טכנולוגיה ורפואה)
700 - אמנות
800 - ספרות
900 - היסטוריה וגאוגרפיה

כמובן שכל תחום ניתן לחלוקת משנה וכו'. פרטים נוספים בויקיפדיה

הסופר היחיד (שהוא גם במקרה הסופר שאני הכי אוהב) שכתב ספרים בכל התחומים הוא אייזיק אסימוב.

הוא כתב כ-500 ספרים בכל התחומים! (ויקיפדיה ועוד מקורות)

(ולמי שעוד לא מכיר, אני ממליץ בחום להתחיל עם סדרות הרובוטים והמוסד)

יום שלישי, 27 באפריל 2010

כלי חדש של גוגל: כתוב באותיות לטיניות וגוגל יכתבו בשפה שבחרת

עדכון קצר על כלי חדש של גוגל שיכול להיות שימושי לחובבי ידע.

נניח שאתם במחשב ללא עברית ורוצים לכתוב משהו בעברית, או שאתם רוצים לכתוב משהו בערבית/פרסית/רוסית/הינדית ועוד אבל אין לכם שמץ של מושג איך כותבים את זה באותיות המקוריות של השפה.

Google Transliteration בא לעזרתכם -

הקישו את המילה הרצויה באותיות לטיניות, לחצו על מקש הרווח והמילה תופיע בשפה שבחרתם.

למשל אם אתם רוצים לכתוב "שלום" בעברית, תכתבו את האותיות "shalom" ולחצו על רווח – המילה "שלום" בעברית תופיע על המסך.

לכתובת הכלי החדש של גוגל - http://www.google.com/transliterate/

תגים של Technorati:‏ ,

הקרפדה שמעיפה את המחזרים הלא רצויים

ביולוגים אוסטרליים גילו לאחרונה התנהגות יוצאת דופן אצל קרפדת הקנים או קרפדת ענק (שם מדעי: Bufo marinus) -

הקרפדה הנקבה בוחרת לעצמה את בני הזוג שלה בצורה ייחודית. כאשר מגיע זכר לא רצוי – בדרך כלל הגודל כן קובע (רק זכרים גדולים באים בחשבון) – הנקבה מנפחת את עצמה לגודל ענק ובאמצעות פעולת הניפוח הזכר האומלל מאבד את אחיזתו בגבה של הנקבה ויורד מובס.

לכתבה המלאה באנגלית מתוך אתר דיסקברי

חדשות מדע: המערה (כמעט) הכי עמוקה בישראל, ועשרות מינים חדשים ומוזרים בבורניאו

המערה השנייה בעומקה בארץ התגלתה ליד פקיעין

מאת אלי אשכנזי

המערה התגלתה לפני כחודש ע"י חובב מערות מצפת. "ההוטה של הג'רמק", ליד בית ג'אן, היא כיום המערה העמוקה ביותר בארץ

"מסע אל בטן האדמה" - כך מתאר חוקר המערות ד"ר ינון שבטיאל, את חוויית הגלישה הראשונה לתוך מערה חדשה שמתגלית.
"כל כניסה למערה מרגשת כל פעם מחדש", הוא אומר ומתכוון בעיקר למחזה שנגלה לעיניו בעת שגלש לתוך מערה בעומק של 150 מטרים, נתון המעניק לה את התואר - המערה השנייה בעומקה בישראל. המערה התגלתה לפני כחודש באזור פקיעין על ידי חובב מערות מצפת, יורי ליסובטס, שדיווח על כך לשבטיאל וחבריו למרכז לחקר מערות באוניברסיטה העברית (מלח"ם).

מקור ולכתבה המלאה: "הארץ"


עולם חדש ומופלא התגלה באינדונזיה

מאת צפריר רינת

מדענים גילו ביערות הגשם של האי בורנאו 123 מינים חדשים ומוזרים של בעלי חיים שלא נראו מעולם

העולם הפך בשנים האחרונות לכפר קטן, אך מתברר שבכפר הזה עדיין יש פינות בלתי מוכרות וגדושות באוצרות טבע שאיש לא ידע על קיומם. כך מתברר מדו"ח שפרסמה בימים האחרונים הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF), ובו היא מדווחת כי באי בורניאו שבצפון אינדונזיה נמצאו 123 מינים של בעלי חיים וצמחים שעד היום לא היה ידוע על קיומם.
חלק מבעלי החיים מעוררי השתאות כמו החרק הארוך ביותר בעולם, נחש בצבע המזכיר להבה, צפרדע המחליפה צבעים וצפרדע נטולת ריאות הנושמת דרך העור.
המחקר שאותו הובילה הקרן לשימור חיות הבר החל לאחר שממשלות אינדונזיה ומלזיה הסכימו לפני כשלוש שנים להפוך 220 אלף קילומטרים בבורניאו, האי השלישי בגודלו בעולם, לאזור מוגן הנקרא "הלב של בורניאו".
המדענים שיצאו לאזור, שגודלו פי עשרה משטחה של מדינת ישראל, מצאו בין היתר 67 מיני צמחים חדשים, 17 מינים של דגים, חמישה מיני צפרדעים ושלושה מיני נחשים.
אחת התגליות המרתקות היתה של צפרדע מעופפת מחליפת צבעים. מדובר בצפרדע באורך של פחות מארבעה סנטימטרים היכולה לעופף למרחק של 15 מטרים בין העצים, והיא מחליפה את צבעיה מירוק בהיר בלילה לצבע בגוון חום במהלך היום. היכולות הללו מסייעות לה בהסוואה ובתנועה בתוך יער הגשם שבו היא חיה. צפרדע נוספת וייחודית שנמצאה באזור היא צפרדע בורניאו שטוחת הראש, שהתגלתה כבר לפני 32 שנים. לצפרדע זו אין ריאות והיא נושמת דרך העור.
נראה שמי שראוי לתואר המין המרשים ביותר ברשימת המציאות החדשה הוא חרק שבינתיים זכה לשם הלטיני המסובך, פובאטיקוס צ'אני. זהו חרק מקלון הנקרא כך על שם גופו המוסווה כענף. גם בישראל יש מין אחד של מקלון, אולם במקרה של בורניאו מדובר במקלון שאורכו יותר מחצי מטר. מדעני הקרן העולמית לשימור הסביבה ציינו בגאווה שבורניאו ידועה כארץ חרקי הענק, ובין השאר יש בה מקקים שאורכם מגיע לעשרה סנטימטרים. גם הם התגלו רק בשנים האחרונות, מעט לפני שמשלחת המחקר הנוכחית השלימה את מסעותיה.

מקור: הארץ

לתמונות מדהימות : נעים להכיר, מאתר דיסקברי, dailymail.co.uk

ילדה באוסטרליה נעקצה על ידי מדוזה קטלנית ונשארה בחיים

הערה: פעם ראיתי תכנית בנשיונל ג'יאוגרפיק שמתארת את עכביש החולות (six-eyed sand spider (Sicarius hahni) כיצור הארסי ביותר. העקיצה שלו גורמת להתפוצצות הורידים ולמוות. למזלנו הוא מתרחק מבני אדם ונמצא במדבר נמיביה השומם. אגב, הוא יכול לחיות שנה בלי מים או מזון כלשהו. חפשו אותו בגוגל :-)


רייצ'ל שארדלו, ילדה בת 10 מאוסטרליה, נעקצה קשות על ידי הייצור הארסי ביותר - מדוזת קופסה, ושרדה. המדענים: אין לזה תקדים

ילדה בת 10 מאוסטריה שניצלה מעקיצתו של הייצור הארסי ביותר בעולם, מדוזת הקופסה, ככל הנראה שכתבה את ההיסטוריה הרפואית. כך אומר היום (שלישי) מומחה בתחום.
רייצ'ל שארדלו איבדה את הכרתה לאחר שנעקצה על ידי המדוזה בשעה ששחתה עם אחיה בנהר שבמזרח מדינת קווינסלנד, בדצמבר האחרון.  "בדרך כלל כשאתה רואה אנשים שנעקצו על ידי מדוזת קופסה, עם כל כך הרבה נקודות מגע על הגוף, זה בדרך כלל רק בחדר המתים", אמר פרופ' סימור לאי-בי-סי.
למדוזת הקופסה, הנחשבת לקטלנית מאוד, יש זרועות ארוכות, והיא מסוגלת לעבור גם דרך רשתות דיג, מאחר וגודלה לא עולה על גודל ציפורן. הארס של עקיצת המדוזה הוא כה כואב, עד כי הקורבנות נכנסים להלם שגורם לטביעתם או שהם מתים מהתקף לב בטרם הם מגיעים לחוף. בפועל לא קיים שום נוגדן נגד הארס, הפוגע בלב, במערכת העצבים ובעור, וגורם גם לכאבי שרירים עזים, הקאות ועלייה בלחץ הדם.

שארדלו נמשתה על ידי אחיה בן ה-13, כשזרועות המדוזה כרוכות סביב רגליה. בטרם איבדה את הכרתה, היא הספיקה להגיד לו שהיא לא מצליחה לראות או לנשום. היא בילתה 6 שבועות בבית החולים, בטרם שוחררה לביתה.
"בכל הספרות המקצועית שאנו מכירים, מעולם לא שמעתי על מישהו שספג כאלו עקיצות חמורות, והצליח לשרוד", אמר פרופסור סימור, שציין כי מדענים עוקבים בעניין אחר החלמתה של שארדלו.

אביה של הנערה, גאוף שארדלו, אמר לאי-בי-סי שבתו סוברת מצלקות על רגליה ומבעיות זיכרון. "הבחנו שקיים אובדן קל של זיכרון לטווח הקצר. למשל, היא יכולה להגיע לבית ספר עם אופניים ולשכוח שהיא הגיעה איתם", סיפר. "הפחד הכי גדול היה מנזק מוחי (אבל) בדיקות העלו שהיכולות הקוגנטיביות שלה והפעילות המוחית תקינה".

מקור: אתר עיתון הארץ

לתמונות של הרגל של הילדה לאחר העקיצות, ולתמונות של המדוזה בקרו בקישור הבא מאתר "רוטר"

יום חמישי, 22 באפריל 2010

סיפור – חכמת הרב וההלוואה שלא היתה

ומעשה נפלא היה לפני כשלשים שנה בבית דינו של הגאון רבי יצחק וייס זצ"ל, גאב"ד העדה החרדית בירושלים, שבאו לפניו שני בעלי דין, האחד טוען שחבירו חייב לו סכום כסף גדול של כמה עשרות אלפי דולרים, וחבירו מכחיש בכל תוקף את כל ענין ההלוואה.

פנה הגאון אל התובע ושאל אותו, האם יש לך איזו ראיה לדבריך שחבירך חייב לך כסף? מיד הוציא התובע מחיקו שטר, שעליו כתוב במפורש כי הנתבע חייב לתובע סכום כזה וכזה, ובסיום הדברים מתנוססת חתימת ידו של הנתבע כמות שהיא. קרא אליו הגאון את הנתבע ושאלו, האם זו חתימת ידך? נענה הנתבע, אכן כן, באמת היא חתימת ידי, אך עדיין אני מכחיש את כל ענין ההלוואה, וגם על השטר איני זוכר שחתמתי מעודי.

והנה על פי הדין הפשוט, היה לו להגאון לחייב את הנתבע מיד בכל סכום ההלוואה, שהרי שטר הוא ביד התובע, ואף הלווה מודה כי היא חתימת ידו. אך הגאון שם לבו מתוכן הדברים, כי התובע נראה כאיש רע מעללים, ואילו הנתבע, דבריו דברי אמת ניכרים. ועל כן קשה היה לו להגאון למצוא פתח לזכות את הנתבע, ומצד שני לא רצה לחייבו. אך אפילו הנתבע עצמו לא ידע להסביר כיצד חתימת ידו המורכבת מופיעה בשטר שביד חבירו. לכן ביקש הגאון אב בית הדין, לדחות את הדיון בשאלה עד למחרת בבוקר. עד אז אמר, מקוה אני שיתן ה' חכמה בלבי לשפוט בצורה נכונה.

למחרת בבוקר, עת המתינו שני בעלי הדין בחדר ההמתנה לבית הדין, הגיע שליח מאת אב בית הדין, הגאון הרב וייס, וביקש מהנתבע שיילך מיידית לביתו, ויביא משם את אחד הספרים אשר לו. שמע הנתבע את הבקשה המוזרה, הלך לביתו, לקח את אחד הספרים מהארון, וחזר לבית הדין.

כשנכנסו בעלי הדין לפני הדיינים, ביקש הגאון הרב ויס מהנתבע לראות את הספר שבידו. הגיש הנתבע את הספר לרב, והנה רואה הרב, כי דרכו של הנתבע לחתום את שמו בעמוד החַלַק הראשון שבספרים שלו, אך לא בראש הדף כדרך שחותמים רוב העולם, כי אם בסופו. שאל הרב את הנתבע, האם השאלת מימיך ספר לתובע?, הרהר הנתבע מעט, ומיד נזכר, כן, לפני כשנה השאלתי לו ספר אחד ועדיין לא קיבלתי אותו בחזרה.

דרש הרב במפגיע משליח בית דינו, שיתלווה לתובע לביתו, ויביא משם את אותו הספר ששאל מחבירו. כאשר הגיעו עם הספר בידם, ראו כולם כי הדף הראשון של הספר גזור, ואילו השטר שהציג התובע בבית הדין אינו אלא אותו הדף, בתוספת תוכן השטר כפי יד דמיונו של התובע רע המעללים.

זו חכמתו של גאון וצדיק, שנזהר שלא למהר בדין, וזכה לפסוק על פי קו האמת והיושר. וממנו יראה כל אדם וכן יעשה, שגם בביתו ובכל ההחלטות החשובות בחיים, לא יהיה זריז נחפז להחליט על מעשיו, אלא יכלכל דבריו במשפט, במתינות ובנחת, שאז יש לקוות, שההחלטה שתתקבל תהיה נכונה יותר.

 

מתוך: הלכה יומית

 

טריוויה: באיזו עיר כמעט לא פורצות שריפות (ולמה) ?

בלה-פז, בירת בוליביה, כמעט לא פורצות שריפות. הסיבה היא שהעיר בנויה על רמה בגובה של כ-4000 מטר מעל פניה הים וכמות החמצן שם נמוכה. אש צריכה הרבה חמצן ולכן המסקנה היא שכמעט לא פורצות שם שריפות גדולות…

http://www.arcamax.com/trivia/s-725640-994699-print

מצלמה תפסה קרנפה ממין נדיר בסכנת הכחדה

הערה אישית: כשהייתי ילד, היה לי מנוי על כרטיסים עם תמונות של חיות מכל העולם. כל שבוע הייתי מקבל כמה תמונות עם חיות מוזרות ומפתיעות. לכמה מהחיות שתוארו בכרטיסים, לא היתה תמונה, היה ציור. בצד השני של הכרטיס צויין שהחיה כל כך נדירה שלא הצליחו לצלם אותה עדיין. אחת החיות שזכורות לי היא הקרנף הסומטרי. לכן ההתרגשות לראות תמונה אמיתית (מטעמי זכויות יוצרים אני לא יכול לשים תמונות בבלוג, אבל הקישור לתמונה נמצא כאן -

http://www.haaretz.co.il/hasite/images/daily/D220410/468AP.jpg


תמונה של קרנפה ממין סומטרה, הנמצא בסכנת הכחדה, צולמה בשמורה במלזיה. מומחים: כל וולד משמש חבל הצלה עבור הזן הנכחד

יום חשוב לבעלי החיים בסכנת הכחדה. מצלמה בשלט רחוק הצליחה לתפוס תמונה נדירה של קרנפה ממין סומטרה, הנמצא בסכנת הכחדה, בשמורת בורנאו במלזיה, כך דיווח אתמול (רביעי) ארגון חיות הבר במלזיה.
החיה שנתפסה בתמונה היא למעשה קרנפה בת 20, שנמצאת בשלבים מתקדמים של הריון. התצלום עורר שמחה בקרב חובבי בעלי החיים, שכן ארגון חיות הבר העולמי מעריך כי בשמורה נותרו חיים רק כ-30 קרנפים ממין זה, ובעולם כולו נותרו רק 200 קרנפים, רובם ככולם באזורים מבודדים בדרום מזרח אסיה.
"זה יהיה נפלא אם אכן הקרנפה בהריון", אמרה טרי רוט מומחית לקרנפים מטעם ארגון חיות הבר העולמי, "משום שכל כך מעט נותרו בחיים, עד כי כל וולד משמש חבל הצלה עבור המין הנכחד הזה".
לורנטוס אמאבו, שבמצלמתו נתפסה הקרנפה, אמר כי התמונות מלמדות שמאמצי השימור משתלמים. "עתיד הקרנפים תלוי עתה באכיפת החוק והבטיחות באתרי השימור".


רק לפני שלושה חודשים דיווח בהתרגשות גן החיות באינדונזיה כי רותה - קרנף ממין סומטרה - בהריון, ואם הכל ילך כשורה, היא עתידה ללדת בפארק השימור לקרנפים באינדונזיה, במאי 2011.
כמו זנים נכחדים אחרים, גם הקרנפים החלו להיעלם בשל הסגת גבול של בני האדם וחדירתם לאזורי הגידול של חיות הבר.
במקומות מסוימים באסיה עדיין משתמשים בקרן הקרנף לרפואה מסורתית כמשכך כאבים. קרנף הסומטרה נקרא גם הקרנף השעיר בשל גופו. זהו מין החי בבדידות ותיעודו בטבע נדיר ביותר. עד לא מזמן, מעט מאוד היה ידוע על דרכי ההתרבות שלו.

מתוך "הארץ"

יום רביעי, 14 באפריל 2010

ישראל: כנגד כל הסיכויים

יום שלישי, 13 באפריל 2010

קטעים מכתבה מעניינת על שואת וגבורת יהודי יוון

"יוונים באושוויץ-בירקנאו", מאת פוטיני תומאי | אש בדרכים שורפת

מאת לאה איני

77 אלף יהודים חיו ביוון לפני השואה. הם נשלחו למחנות הריכוז וההשמדה ורק כעשרת-אלפים מהם שרדו. ובכל זאת, המוסדות האמונים על חקר השואה לא מרבים לעסוק בהם. ספר חדש שהוציא משרד החוץ היווני מתקן במעט את המעוות

 

אפשר, וראוי גם, לבדוק כיצד מתוך 115 אלף ספרים על השואה שמצויים בספריית יד ושם, רק 34 רשומים תחת הערך "יוון", ותחת הערך "סלוניקי" ישנם 17 ספרים בלבד (לרבות עבודות הנצחה של בתי ספר), והחדש שבהם הוא מ-1999. על "לודז'" ישנם 106 ספרים, 28 מהם מהעשור האחרון. בעניין הזה גם ראוי לבדוק כמה מידע יש על סלוניקי במרכז המידע על השואה של יד ושם. בדקתי: על סלוניקי שנוסדה ב-315 לפני הספירה ויהודים ישבו בה מאז המאה השלישית לפני הספירה, ישנם שניים וחצי דפים. על "וילנה", שראשיתה במאה ה-12, יש ארבעה דפי מידע. המעוניינים ישלימו את חסך מאות השנים היהודיות ביוון, שוודאי עיצבו את יהודיה עד השואה בספרו של מארק מאזוור, "סלוניקי, עיר של רוחות" (עם עובד, 2008).


גם בתחום החינוך המצב די עגום: "סלוניקי היא עיר הנמל השנייה בגודלה ביוון, והעיר הראשית בצפונה של המדינה. היו שכינוה 'ירושלים דה בלקן' (הדגשה שלי, ל"א)", כותבת אפרת בלברג בנספח בן שישה עמודים ששמו "יהודי ארצות הבלקן בשואה", מתוך "חומרים חינוכיים" (יד ושם, 2010), המוצע כלמידת רשות בלבד לתלמידי החטיבה העליונה ואשר ממנו יבחרו המורים רק מדינה אחת מבין שלש המדינות הנדונות במסמך.
תאמרו: זה הכל עניין של מספרים. היו יותר יהודים בפולין, למשל, ולרוב הצער הם הושמדו יותר. ואולם איזו מדינה מתוקנת אמורה להידרש למספרים כשהיא מתקצבת זמן ומשאבים למפעל שעיקרו חקר רצח כל בני עמה המושמדים ותיעוד קורותיהם? אלא אם כן, שומה על יהודי יוון, שסטטיסטית מעל 90% מהם הושמדו, וסלוניקי היתה המרכז היהודי הספרדי הגדול ביותר באירופה עד לשואה - ובין המאות ה-16 ועד ה-18 גם ללא כחל וסרק המרכז היהודי הגדול באירופה! - אכן לחקור את עצמם; כשם שקומץ היהודים החיים כיום ביוון תרמו להקמת קתדרות לחקר שואתם וקורותיהם באוניברסיטאות בישראל ובחו"ל, ומפירות החוקרים יאוזכר מפעל העדויות שיזם הפרופ' שמואל רפאל, ואשר כונס בספרו "בנתיבי שאול".

 היהודי החדש

כאמור, 77 אלף יהודים חיו ביוון טרם הכיבוש הנאצי, מאורגנים ב-25 קהילות. הגדולה שבהן, שכונתה "ירושלים דה בלקן", או כהגדרת המשורר האנוס שמואל אושקי "עיר ואם בישראל", היתה קהילת סלוניקי שמנתה כ-56 אלף יהודים, רובם צאצאי גירוש ספרד.

סלוניקי, שידעה כיבושים, מגיפות, שריפות ורעב, היתה בעברה אימפריה של הוויה קוסמופוליטית נדירה, ותרבות תוססת של סובלנות אנושית שהוכתרה כמרכז יהודי דובר לאדינו בן 450 שנים! ואכן, גם אחרי ששיחררו היוונים את העיר מהשלטון העותמאני ב-1912, היהודים נטלו חלק בזירות החברתיות, המדינאיות והצבאיות של יוון, טוען הספר, ומאזכר חברי סנט כמו אברהם בן-ארויה, וקצינים יהודים כמו הקולונל מרדכי פריציס, גיבור המלחמה נגד האלבנים.

הספר מתאר גם את שגשוגה של האינטליגנציה היהודית: עיתונים שיצאו בלאדינו, צרפתית ויוונית, תיאטרון יהודי, משוררים וסופרים, תנועות סוציאליסטיות וציוניות, הוצאות לאור, ספריות עשירות, רשת ענפה של בתי ספר ומוסדות עזר לקהילה, רבנות מפוארת, רופאים ובנקאים.

יהודי יוון היו חזונם בפועל של דוד בן גוריון והתנועה הציונית: הם היו "היהודי החדש". בימה של סלוניקי היו דייגים יהודים, בנמלה סווארים יהודים, וכשנחו בשבת - שבת הנמל!;

בבתי המלאכה בסלוניקי, שבחלקם הגדול היו בבעלות יהודית, עבדו פועלים יהודים, וברחובותיה התגלגלו סבלים יהודים שריריים לצד עגלונים יהודים, וכולם מאורגנים בהסכמים סולידריים שכובדו עד תום בימי צרה. וכ"שותפי גורל" לאחיהם הנוצרים, כפי שהם מכונים בספר, המנטליות שלהם אכן היתה ים תיכונית. הם חגגו את החיים באוכל טוב, בשירה, בריקוד, במוסיקה, בבידור, בארוס ובספורט.

בדפי זיכרונות שופעי חיוניות שקיבלתי (בעקבות ספרי האחרון, "ורד הלבנון") מבתו של יעקב כהן, יהודי סלוניקאי שעלה לישראל לפני השואה, הוא כותב על מתאגרף יהודי בשם דוד, שכינויו "מצ'יסטה", אשר סבב בסלוניקי כשתליון ענק של מגן דוד משתלשל על חזהו. מתאגרפים אלו העניקו אחר כך עוד טיפת חיים לאסירים, יהודים כנוצרים, שצוו לצפות בהם בזירות האיגרוף שבהן בידר עצמו האס-אס, כשהם מתאבקים מול בריונים אוקראינים, ושוו בנפשכם, מנצחים!


לא, לא היו כיהודים האלה בגולה: הם לא היו חלושים, לא מתבדלים, וגם לא נאלצו לבחור בין דת לבין השכלה. הם ינקו את ההרמוניה שבדמה של סלוניקי, ומיזגו רוח וגוף. "עיר יהודית שאין כמוה בעולם וגם לא בארץ ישראל", כתב בן גוריון באחד ממכתביו, על השנה שבה למד בסלוניקי. כתב ושכח.


זרות מסוימת
חור שחור יש בספר גם בעניין השתתפות היהודים בתנועות ההתנגדות ביוון. או נאמר כך: גבורתו של הקולונל פריציס לא היתה חד פעמית. יורשיו - גם אם אינם נכללים באתוס הלאומי היווני - היו נערים ונערות יהודים משכילים, שאם חברו בחלקם לקומוניסטים היוונים על רקע אידיאולוגי, הרי שעם הכיבוש הגרמני, שהפך אותם לבני בלי בית, עלו להרים להילחם בכובשי ארצם. תרומתם היתה מכרעת: שריקה קפטאניסה בת ה-17 הנהיגה חיל נשים משלה נגד מטרות גרמניות, ואומץ לבה עשה לו כנפיים. כמוה הפליאו בגבורתם עוד רבים, וביניהם דייזי קרסו ומרקו קרסו. אך פעילותם התבטאה גם בהוראה למקומיים, כולל הוראה לנשים, לצד שירותי תרגום, אספקה, רפואה, סיוע חקלאי, דפוס מחתרתי, והפעלת קשרי חוץ עם הבריטים והאמריקאים. בשיאם, יחד עם יהודים נוספים מארצות הבלקן - כדברי הפרופ' סטיוון באומן מארצות הברית, ביום עיון על יהודי יוון שנערך באוניברסיטת חיפה ב-2002 - נמנו בתנועות ההתנגדות היווניות כ-10,000 יהודים.


והנה עוד מחיקה: שורות ספורות מקדיש הספר "יוונים באושוויץ-בירקנאו" לכיבוש הגרמני ביוון, וליוון המחולקת בין איטליה, גרמניה ובולגריה; וגזירה כמעט שווה גוזרת תומאי בין אתונה שבידי האיטלקים, שיחד עם מנהיגים ואנשי רוח אתונאים סירבו למסור את יהודי העיר; לבין סלוניקי, שבה רוכזו רוב היהודים, ואשר למעט מעשי הצלה אחדים של בני העם היווני, ובשתיקה כמעט מלאה של הממסד היווני, נמסרו גם נמסרו לגרמנים. תחת זאת, "מתחיל" הספר מהשילוחים, מדלג על ימי הכיבוש הארוכים שבהם נעצרו חברי מועצת הקהילה היהודית, מדלג על סבל היהודים שהופקעו מרכושם ורוכזו בגטו ברון הירש;

וכן נשכחת ביזת הספריות הפרטיות והציבוריות של בתי הכנסת של סלוניקי, שממכמניהן הקימו הגרמנים ספרייה לחקר היהדות. הספר גם מדלג על השבת השחורה ביולי 1943, שבה 9,000 מיהודי העיר בגיל 18-45 הושפלו יום שלם בכיכר החירות, ועוד ועוד.

הגרמנים נכנסו לסלוניקי באפריל 1941. אך התקנות נגד היהודים יצאו אל הפועל רק בסוף ינואר 1943. "הגרמנים חשו בזרות מסוימת במפגשם עם היהודים הספרדים", כותבת דובלון-קנבל. ואמנם, התעודות מלמדות כי הגרמנים עצמם הבחינו בשוני שבין היהודים האשכנזים לספרדים, והשהיית היוזמה הגרמנית נגדם אף הניעה את האנטישמי היווני לסקריס פאפאנאום לכתוב תלונה לקונסוליה הגרמנית: "בכל ארצות אירופה ובבלקן מזמן ננקטו צעדים... להפוך... היהודים לבלתי מזיקים. רק ביוון ובמיוחד בסלוניקי נותרו היהודים ללא פגע". פאפאנאום הזדרז לקבול.
ב-15 במארס 1943 יצא המשלוח הראשון של יהודי יוון לאושוויץ, ובעקבותיו עוד 19 משלוחים. נסיעתם של 2,800 בני אדם הדחוסים בקרונות בקר ללא אוכל, עם דלי אחד למים ואחד לצרכים, ועם עצירה אחת, ארכה שבעה ימים. בשביל יהודים אלו ההשמדה החלה ברכבת. רק כ-10,000 מכלל יהודי יוון שרדו.


נאחזים בשפה
"במחנה ריכוז... האשכנזים לא האמינו שאנחנו יהודים... למה היינו חזקים, שזופים מהשמש של סלוניקי... 'טפו, הגרקוס, היוונים האלה' אמרו עלינו היהודים מפולין שדיברו יידיש, ואנחנו פחדנו, למה חשבנו זה גרמנית... שום מלה לא הבנו ממה שצעק האס-אס, ורק על זה חטפנו מכות" (אבי, יצחק איני, מהספר "ורד הלבנון", ומהחיים).


יהודי יוון מצאו עצמם מושמים בכל תחנות המוות של אושוויץ-בירקנאו של טרם הכבשנים, כעובדי כפייה במחנה בונה, בזונדרקומנדו, בתזמורת של אושוויץ. אלא שהחירות והגאווה המולדות בהם, יחד עם ההיאחזות בשפה (הלאדינו והיוונית), ברעות, בפטריוטיות ובלכידות התרבותית, לצד יכולות השירה, האירוניה העצמית והתחבולנות ליזום, להסתדר ולקנות עוד רגע שישרוד את השאול, העניקו להם עד מהרה נוכחות של הישרדות אחרת. חלק מהנשים היווניות עבדו במחנה קנדה שעסק במיון הבגדים והחפצים של היהודים שהובאו במשלוחים. הנרייטה מולכו מסלוניקי מספרת על עבודתה בו, ומוסיפה את שהיה צו הקיום: "כל אימת שיכולנו גנבנו חפצים... כשמצאנו חשבונות של בנק גרמני קרענו אותם בפחד לגזרים... וכשמצאנו פעם מזוודה עם דולרים, שמרנו אותה, ובכסף שחילקנו בינינו שילמנו לאנשים שהיו להם קשרים חיצוניים".


ייחודם של היהודים היוונים התבטא גם במנהגם לשיר, והגם שהדיבור היה אסור בין האסירים, עודדו הגרמנים את שירתם. "החלפנו את מלות השירים שנעימתם היתה מוכרת לגרמנים בשביל להעביר מסרים ולשמור על המורל", מספר חגואל לאון מסלוניקי. אך לפעמים העברת מסר באמצעות השירה היתה גורלית. הגרמנים מיקמו את הכבשנים הרחק משטחי המחנה, ושיכנו את אנשי הזונדרקומנדו (אסירים יהודים שנכפה עליהם לעבוד בתחום מתקני הרצח, תאי הגזים והמשרפות) בחדרים שמעל התנורים כדי לשמור על סודיות. ואולם יהודי יווני בעל קול חזק שר יום אחד מכבשן מספר 6: "נערות יווניות שיכולות לשמוע אותי... טרה לה לה לה... כאן, בארובות שאתן רואות למעלה, מתחולל בית החרושת למוות הנורא ביותר... אלפי יהודים ... נופלים ללהבות... ואני יודע שאשרף גם... נערות יווניות בבקשה... אם תצאו מכאן בחיים... ספרו לעולם". ברי נחמיה, שעבדה במחנה קנדה והאזינה לשיר, אומרת שתזכור אותו עד יום מותה.


האחווה בין היהודים היוונים גם היא היתה לשם דבר. מעטים היו האסירים ששימשו בתפקידים מצילי חיים. אך אהרון רוזה, רוקח מסלוניקי, שהיה היהודי היחיד שעבד במרפאת האס-אס במחנה, נהג להבריח תרופות ואמצעים רפואיים לחבריו תוך סיכון חייו. כינויו היה "האבא של היוונים". החרה-החזיק אחריו דוקטור ליאון קונקה ששימש כרופא בבית החולים של אושוויץ 3 (וממחנה ברגן-בלזן יש לציין את הרופא ד"ר אללוף, כפי שלמדתי מקוראת ניצולה). באופן אבסורדי גם קבוצת יהודים מקורפו ש"נבחרו" לזונדרקומנדו כדי לזרז את השמדת יהודי הונגריה, ובחרו לסרב, כלומר למות, האריכו ולו במעט את חיי אותם הונגרים. אך העדות העזה ביותר לייחודיות יהודי יוון מצויה בספר "הזהו אדם?" של פרימו לוי, ששהה במחנה בונה כשנה. בונה, הסמוך לאושוויץ, היה בית החרושת של חברת "אי-ג'י פארבן", ושימש כמחנה עבודה בכפייה לאלפי אסירים יהודים ונוצרים. העיד לוי: "לידי עומדת קבוצת יוונים, יהודי סלוניקי הנפלאים והנוראים... היוונים שהשתלטו על המטבחים ועל העבודות בתוך בית החרושת, הם יהודים שאפילו הגרמנים מכבדים, הפולנים יראים מפניהם. זוהי להם השנה השלישית במחנה, ואיש אינו יודע טוב מהם מה טיבו... שרים כל הזמן, רגליהם חובטות באדמה לפי הקצב והם כשיכורים מהזמר".


ואמנם, לא בכדי היה בונה למחנה המזוהה ביותר עם יהודי יוון. בנו אותו 200 יהודים מסלוניקי שהגיעו לאושוויץ במשלוח השמיני ובתום שנה מיום בנייתו כבר שהו בו כ-3,000 יהודים יוונים. "המחנה היה בגודל סלוניקי", מספר ב"יוונים באושוויץ-בירקנאו" ברוך סבי, שעבד במחנה יחד עם אחיו סאם במשך שבעה חודשים. אך עבודתו של יעקב חנדלי שחפר מנהרות באדמת בונה הקפואה היתה קשה יותר, וגם המזון שסיפק המחנה היה הגרוע בכל אושוויץ. עד מהרה אפילו סווארי הנמל החסונים של סלוניקי, שניזונו בעבר מהשמש, מהים ומהשפע של יוון, נמקו בעבודות הפרך של בונה. "הם בקושי שרדו חודש", אומר חנדלי, שניצל בשל ממדי גופו הצנומים, אך איבד שם את אחיו, יהודה ושמואל.

פרימו לוי עצמו כותב בספרו, שאלמלא הועבר מעבודתו כפורק קורות פלדה לתפקידו ככימאי במעבדה, כלומר מוגן מהקור, לא היה שורד בבונה. והוא שב ומעיד: "בבורסה עומדים הסוחרים המקצועיים, איש-איש בפינתו הקבועה. מזדקרים לעין - היוונים. כורעים תחתיהם ולפניהם פנכות מרק סמיך שהשיגו בתחבולותיהם ובכוח הליכוד שלהם, דוממים כמו ספינקס. יוונים מעטים נשארו בחיים. הם תרמו מאוד לאופיו של המחנה ולהיווצרות הניב הבינלאומי - השפה המדוברת כאן. כולם יודעים ש-Caravana היא פנכה, שה-La comedera es Buena, פירושו המרק טוב. המלה המציינת גניבות למיניהן היא Klepsi-Klepsi, ששורשה כמובן יווני. היהודים המעטים הללו, ששרדו מקהילת סלוניקי, הדוברים לאדינו ויוונית, שידם בכל, הם בעלי חוכמת חיים רבה - בעלי תבונה מעשית, שבתוכה מתמזגות המסורות של כל תרבויות הים התיכון. התבונה הזאת התגלגלה במחנה לפעילות שיטתית, מחושבת ומדעית של גניבות, של מאבק על התפקידים הטובים, של קניית המונופול בבורסה ושל תחבולנות. אך עובדה זאת אסור שתעיב על כך שהם מאסו בכל תוקפנות לשמה... הם שמרו בכל כוחם על כבוד האדם. עובדות אלה הפכו את היוונים במחנה לגרעין הלאומי המגובש ביותר ואף האנושי ביותר".

צבעים למרד
"תמיד נשאלתי: מה, גם יהודי יוון היו בשואה? לא רבים המאמרים או הכתבות על יהודי יוון. תמיד בתקשורת מתואר מרד גטו ורשה, תרבות יהודי גרמניה ופולין, האם יהודי יוון לא היו יהודים כשרים?" מתוך רשימתו של דוד כהן בחוברת "לא נשכח" מס' 5, ארגון ניצולי מחנות השמדה יוצאי יוון בישראל, 1990.

דומה שהפרק בספר "יוונים באושוויץ-בירקנאו" הדן במרד הזונדרקומנדו, מחדד יותר מכל את ההבדלים בהתייחסויות ליהודי יוון. לפי משרד החוץ היווני המכבד (גם אם באיחור), את זכר אזרחיו הנאמנים שנספו, דומה שהמרד שאירגנו אנשי הזונדרקומנדו ב-7 באוקטובר 1944 תוכנן ויצא לפועל כשהוא צבוע כולו בצבעי דגל יוון ובשירת ההימנון היווני. זאת ועוד: לפי תומאי, מנהיג המרד שהביא לפיצוצה של משרפה 4, לשליחתם חיים לאש של מפקד הקאפו ושל חייל אס-אס, וכן להריגת חייל נוסף, היה יוסף ברוך, קצין בצבא היווני ביונינה.


ברוך שעבד בזונדרקומנדו, שהיתה המלאכה האכזרית מכל שכפו הגרמנים על היהודים - וניצולים אלו היו אולי הטראגיים ביותר מבין הניצולים - גילה את הוריו בחדר הגזים. זרעי המרי ניצתו. יחד עם יוונים נוספים, שבויים רוסים והקאפו קמינסקי, ובעזרת ארבע נשים מבית החרושת לנשק שהגניבו להם דינמיט, וחרף מיני תוכניות שהשתבשו, המרד (שסופו שנכשל, או כפי שניסח זאת מרסל נג'ארי: "לכמה שניות הם היו חופשיים") יצא אל הפועל עם קריאת הקרב של ברוך. 450 מורדים, מתוכם כ-300 יהודים מיוון, נרצחו ביום ההוא מאש האס-אס, ובהם הקצין יוסף ברוך.


ואולם, לפי הספר "בכינו בלי דמעות - עדויותיהם של אנשי הזונדרקומנדו היהודים באושוויץ", מאת גדעון גרייף (ידיעות אחרונות ויד שם, 2008) תמונת המרד שמוגשת שם כשהיא מפורטת ומורכבת יותר - שונה מאוד. ועם זאת, גם היא אינה חפה מצביעתה את המרד בצבעי לאום מסוימים וממחיקתם של צבעים אחרים. תחת הכותרת: "המרד האחד והיחיד באושוויץ - מרד הזונדרקומנדו", כותב גרייף: "לגבי אירועים שונים, בעיקר ההרואיים וטעוני הסמליות - קיימת יותר מגרסה אחת. עם זאת מאפשר חומר העדויות... לתאר את השתלשלות האירועים". ובהמשך הוא מציין: "בין הנספים היו רוב יוזמי המרד: יענקל הנדלסמן, יוסל ורשבסקי, זלמן גרדובסקי, לייב לנגפוס, אייזיק קלניאק, יוסף דרווינסקי, לייב פאניץ', יוקל ורובל".
אכן, שום יוסף ברוך. אך פפו-יוסף ברוך, כפי שהוא מוזכר אצל גרייף, שמודה בספרו כי בעקבות היכרותו עם חזן וזקר היוונים החל בכלל לחקור את הזונדרקומנדו, מוזכר בעדויותיהם של בני יוון. בתשובה לשאלת גרייף: "מה ידוע לך על מרד הזונדרקומנדו?" משיב שאול חזן מסלוניקי: "אצלנו היה קצין יהודי יווני, שאותו הכרתי עוד ביוון, פפו-יוסף ברוך. הוא עמד בקשרים עם שני רוסים, שבויים שהוחזקו במחנה. אחד מהם היה קצין אף הוא. פפו והקצין הרוסי הקימו קשר עם המחתרת באושוויץ 1, לאט לאט הם התארגנו והביאו חומר נפץ לבירקנאו. הם הכינו הכל כדי שאפשר יהיה לתקוף ולהימלט. בזמן כלשהו הם סיפרו לנו על תוכניות המרד".
חזרתי למרכז המידע על השואה של יד ושם: "ניצולים מיוון באושוויץ זוקפים לזכותם (הדגשה שלי, ל"א) את פיצוץ משרפה 3; כמעט כל המשתתפים בפעולה נהרגו, שרים את ההימנון היווני". ובכן, צבעי האמת מתאזנים כנראה רק בדבריו של הפרופ' באומן: "ראוי להזכיר כאן גם את ההשתתפות של יהודי יוון במרד גטו ורשה באוגוסט 1944, והתרומה שלהם למרד הזונדרקומנדו באוקטובר 1944. זה היה קרב התאבדות. אך הוא נתן תקווה לאסירים... שביתר המחנות של קומפלקס אושוויץ".
ובתקווה זו, הכואבת את הנספים והניצולים כולם, כי אין לקח עליון לזיכרון השואה זולת: ואהבת את רעך (ואחיך) כמוך - אסיים את הרשימה.

לכתבה המלאה ב"הארץ"

דגלים מעל הגטו במרד גטו ורשה

רו''ח חיים יואבי רבינוביץ מביא את סיפורם של לוחמי האצ''י(ארגון צבאי יהודי) האמיצים שפעלו בגטו ורשה אך סיפורם לא נשמע בשל העובדה שרוב מפקדי הארגון נהרגו במהלך הלחימה.

רו"ח חיים יואבי רבינוביץ ו12/04/2010

1. כולנו גדלנו וחונכנו על המיתוס של מרד הגבורה בגטו ורשה, בפיקודו של מרדכי אנילביץ, אשר היה אחד מגיבורי תקופת נעורינו, הוא עמד בראש הארגון היהודי הלוחם (איל), שהיה מורכב מתנועות הנוער הסוציאליסטיות הציוניות ומהבונד האנטי ציוני.

2. רק לפני כמה שנים, בעקבות הרצאה של משה ארנס, התגלה לנו שסיפרו לנו אמת, רק אמת, אבל לא את כל האמת.התברר, שבגטו ורשה פעל ארגון נוסף בשם אצ"י - ארגון צבאי יהודי, של חברי בית"ר והתנועה הלאומית, שניהל את עיקר הקרבות במרד נגד הגרמנים, והוא פעל בעיקר באזור של כיכר מורנובסקי.עפ"י עדותו של יורגן שטורפ המפקד הגרמני, שעליו הוטלה המשימה של חיסול הגטו והשמדת 60,000 היהודים שנותרו. עיקר המלחמה של הגרמנים בגטו, היתה בכיכר מורנובסקי, נגד האצ"י בפיקודו של פאבל פרנקל.

3. התברר כי כבר בשנת 1939 הגיע לורשה יאיר שטרן הי"ד בשם האצ"ל (לפני הקמת הלח"י) לאמן בנשק את אנשי בית"ר בפולין, לקראת עלייתם ארצה,כדי להכינם לקרבות הצפויים להם בארץ ישראל, נגד האנגלים והערבים במאבק, לתקומת מדינת ישראל. יאיר אימן אלפי בחורים אשר הקימו תאי אצ"ל בפולין.

4. עם הכיבוש הגרמני בפולין ב - 1939, חלום העלייה נגוז ואותם אנשי תאי האצ"ל שיתפו פעולה עם המחתרת הפולנית, קיבלו מהם נשק והמשיכו להתאמן. הם ניסו לארגן מרד, אבל הנהגת הגטו מנעה מהם לפעול, בטענה שבגללם ירצחו יותר יהודים. רק משלוח של כ - 300,000 יהודים להשמדה תוך 60 יום, והמידע שהגרמנים עומדים להשמיד גם את 60,000 היהודים הנשארים, הוא שהצית את אש המרד.

5. הגרמנים החלו בהשמדת הגטו בליל הסדר של פסח שחל ב - 18.4.43 , בהנחה שתוך יומיים ישלימו את השמדתו, כיוון שיום הולדתו של היטלר חל ב - 20/4. רצו לתת לו מתנה ליום הולדתו, את ההודעה על חיסול הקהילה היהודית הגדולה באירופה, וכי ורשה היא יודן-ריין. המפקדה של האי"ל היתה ברח' מילה 18 וברשותה היו רק רובים, אקדחים ורימונים, ואילו האצ"י התארגן סביב כיכר מורנובסקי היה מצויד כהלכה, חמוש במקלעים כבדים ובנשק מתקדם, ואנשיו היו מאומנים היטב.

6. עם תחילת הקרבות, הניפו אנשי האצ"י, על הבניין הגבוה ביותר בכיכר, שני דגלים, דגל פולני בהוקרה למחתרת הפולנית, ששיתפה פעולה עמם ואת הדגל ה"יהודי", כן זה הדגל הכחול לבן שלנו. שני הדגלים נראו בכל רחבי ורשה הארית, הם צולמו והתמונה הופיעה בכל עיתוני אירופה. הימלר ראש הגסטפו וסגנו של היטלר, כעס וזעם, הוא טילפן לגנרל סטרופ, והורה לו "להסיר את הדגלים מהר בכל מחיר". במשך יומיים וחצי, ניהל הצבא הגרמני המהולל, קרבות להורדת הדגלים נגד יהודים רעבים שבורים בגופם ובנפשם ורק לאחר 3 ימי קרבות מרים, הצליחו הגרמנים, לשרוף את הדגלים המונפים. והיטלר נאלץ, איפוא, לחגוג את יום הולדתו, כאשר מעל ורשה, מתנוסס דגל כחול לבן עם מגן דוד באמצע.

7. סיפור זה לא סופר במועדו. כיוון שכל מפקדי האצ"י נפלו בקרבות, ולאלה שניצלו, מארגון אי"ל, היו סיבות פוליטיות שלא לפרסמו.

8. את הספר "דגלים מעל הגטו".ניתן לרכוש בחנויות תמורת 98 ₪.או אצל החתום מטה תמורת 40 ₪ .אפשר לקבלו בדואר תמורת 48 ש"ח,הצ'קים לפקודת חיים יואבי רבינוביץ ,רח' עמינדב 23 ת"א

9. ביום ג', יג' באייר, 27.4.2010, בשעה 19:00 יופיע מר משה ארנס במועדון היהודי הלאומי, בבית האזרח ברח' ביאליק 42, רמת-גן, ויספר על מרד גטו ורשה. הספר "דגלים מעל הגטו" יופץ תמורת 40 ₪.

==============================

הערה של כותב הבלוג: אם מישהו יכול להביא תמונה של הדגלים מעל הגטו, אשמח אם ישלח לי לכתובת: reuven1973@gmail.com. תודה

 

מזונות בוקר שיעזרו לכם לרזות

רוצים לשלוט בתיאבון כבר מהארוחה הראשונה? שלבו שלושה מזונות שהוכחו מחקרית כמסייעים להרזיה - וגם ישמרו עליכם בריאים יותר

אתם יכולים להעניק לגופכם יתרון בשריפת שומנים אם תכללו את שלושת מזונות הבאים בארוחת הבוקר שלכם. זו נחשבת לארוחה החשובה ביותר ביום אם אתם מבקשים לשלוט בתיאבון שלכם ולרדת במשקל. מזונות אלה, בעיקר, נחשבים לבעלי סגולות של שריפת שומנים וכמסייעים בתהליך הדיאטה.

1. ביצים

נמצא כי אנשים בדיאטה דלת-קלוריות, שאכלו שתי ביצים מקושקשות עם לחם קלוי וריבה לארוחת הבוקר, איבדו 65% יותר ממשקלם מאנשים שהתחילו את הבוקר עם בייגלה (הלחם, לא החטיף) וסוג של גבינה כלשהי. הסיבה: החלבון שבביצה מסייע, ככל הנראה, לשלוט בתיאבון.

2. יוגורט

סידן ומרכיבים אחרים ביוגורט מונעים צבירת שומנים ומסייעים בשריפתם. מחקר שנערך באוניברסיטת טנסי שבארצות הברית מצא כי אנשים עם עודף משקל קיצוני איבדו 61% יותר ממשקלם - ובעיקר שומן מאזור הבטן - כשאכלו סך כולל של 170 גר' של יוגורט בכל יום. זאת, בהשוואה לאנשים שלא כללו יוגורט כלל בדיאטה שלהם.

3. דגנים מחיטה מלאה

מחקרים שונים מוכיחים כי אנשים מאבדים יותר שומן מהבטן כשהם מחליפים אוכל מחיטה מנופה באוכל מחיטה מלאה. הסיבים שבמזון מסייעים למנוע רעב ובנוסף, חיטה מלאה מסייעת לשלוט ברמת הסוכר ולהפחית את לחץ הדם, ואף מפחיתה את הסיכון למחלות לב ולסוגי סרטן מסוימים.

המלצות נוספות מאת: outbrain