פרסומת

יום ראשון, 1 במאי 2011

ליום השואה: סיפורה של קהילת שומרי השבת שבטרנסילבניה. היהדות פיקפקה בהם, אך בשואה נגזר דינם - כתבות - הארץ

כתבה ארוכה ומעניינת, להלן קטעים נבחרים מתוכה. קישור לכתבה המלאה נמצא בסוף הרשומה:

האוניטרים דוחים את השילוש הקדוש ועוד כמה מעקרונות היסוד של הנצרות. הם לא מאמינים בחטא הקדמון הקתולי וגם לא בגורל הקבוע מראש של הקלוויניסטים והלותרנים. בכנסיותיהם אין צלבים. על פי המסורת הסקיית, כמה שנים לאחר שאימץ את האמונה האוניטרית התאלמן אנדראש מאשתו ואיבד את שלושת בניו ממחלה. הוא שקע בדיכאון. את המזור הוא חיפש בכתבי הקודש היהודיים, שקריאתם היתה מקובלת אז בעיקר בקרב אנשי כמורה ומשכילים, שגם למדו עברית ולשונות שמיות עתיקות כדי שיוכלו לפענח את הכתבים בצורה הנאמנה ביותר למשמעותם המקורית.

מחקרו של אנדראש בכתבי הקודש הקדומים בשילוב עם תפיסתו האוניטרית הובילו אותו צעד אחר צעד, מצווה אחר מצווה, לחיקה של האמונה היהודית. בתחילה הוא אימץ את עשרת הדיברות עם התמקדות בדיבר הרביעי, המצווה על שמירת השבת. בהמשך אימץ עוד מצוות הנגזרות מהמקרא ובערוב ימיו אף דחה באופן מוחלט את הברית החדשה (בניגוד ל"סובוטניקים" הרוסים ותנועות נוצריות אחרות).

אנדראש החל להפיץ בקרב אנשי חצרו את עקרונות האמונה החדשה שאימץ. במהרה נסחפו אחריו גם עשרות איכרים שישבו בנחלותיו. פריחתה הגדולה של תנועת שומרי השבת התרחשה בתקופת יורשו, שמעון פצ'י, שהיה עוזרו הקרוב ובנו המאומץ. פצ'י מוזכר בספרי ההיסטוריה של הונגריה כמדינאי, משורר והוגה דעות חריף מחשבה, אשר שלט ב-12 שפות. בצעירותו נשלח על ידי פטרונו אנדראש למסעות ארוכים במזרח התיכון ובצפון אפריקה בחיפוש אחר כתבי קודש עתיקים. הוא ביקר בין השאר בירושלים, באיסטנבול ובקהיר ופגש בקהילות יהודיות. כשחזר לטרנסילבניה הוא תירגם את ספרי התפילה הראשונים של התנועה מעברית להונגרית והפיץ אותם באמצעות שליחים בין עשרות קהילות וכפרים.
...

הקהילה הגדולה ביותר התעוררה בכפר בוזודויפאלו. הוא שכן בעמק ירוק ומבודד בלב אזור הנקרא ארץ הסקיים. ב-1867 כרבע מ-700 תושביו הכריזו על עצמם כשייכים לכת שומרי השבת. בעיתונים הונגריים מתואר איך במשך שלושה ימים חגגו חברי הקהילה את החירות הדתית שניתנה להם אחרי מאות שנים של רדיפה. הם שבתו מכל מלאכה ויצאו בתהלוכה אל הכפר הקרוב סנג'ורג'ו דה פדורה. שם הם הקיפו בשירה את בית הכנסת של הקהילה האורתודוקסית והתפללו.

...

את העולם היהודי הביאה התעוררותה של תנועת שומרי השבת הסקיים בעיקר לידי מבוכה. ההנהגה היהודית חששה לקשור את עצמה לתנועה. הרי "קשים גרים לישראל כספחת". בכמה מהמחקרים שנעשו על הקהילה היהודית של בודפשט מוזכרת אמירה שהיתה נפוצה אז על שומרי השבת: "אי אפשר להגדיר אותם. הם לא נוצרים ולא יהודים, לא ציפור ולא חולדה. אולי הם סוג של עטלף". רבנים אחדים יצאו לטרנסילבניה כדי לעמוד על אופיה של התנועה. גם הם התקשו לגבש החלטה על היחס הראוי כלפיה וכלפי המאמינים בה.

הרב שמואל הכהן מבודפשט היה אחד התומכים הבולטים בהידוק הקשר עם התנועה. ב-1889 הוא פירסם ספר ששמו "שומרי השבת - היסטוריה, אמונה וכתבים", הנחשב עד היום לאחד המחקרים החשובים והמקיפים של התנועה. הוא כתב כי "ראשית מקורה בשקידה העצומה בכתבי הקודש. ובלב ההוגים בספרים ההם נולד וישתרש לאט-לאט רגש כבוד מאוד נעלה לתורת משה".

כדי לחזק את תמיכתו הוא ציין כי "הקורות אשר עברו על שומרי השבת אות הם לעולם מה עז ונמרץ החפץ הדתי המפעם בלבות בני האדם, עד כי מפלגה אחת קטנה נתנה גווה למכים ותשא באומץ וגבורה כל יד עמל ותלאה מאות בשנים. ולא נחתה מפני כל עריץ ונוגש אשר הניף ידו עליה, לבלעה ולמחות שמה מתחת שמי האלוהים". את הפרקים שייחד לתיאולוגיה של הקהילה ביסס הרב הכהן על ספרי התפילה הנמצאים כיום בארכיון היהודי בבודפשט. לא ידוע איך הם התגלגלו לשם, אך בכריכות הפנימיות של כמה מהם רשום בעיפרון כי היו חלק מאוסף ספריו הפרטי.

כדי לצאת מהתסבוכת המשפטית התיר לבסוף שר הדתות ההונגרי, הברון ג'וזף איטבוס, לשומרי השבת בבוזודויפאלו להמיר את דתם ליהדות. כעבור חודשים אחדים נערך בכפר טקס גיור המוני ל-105 מבני הקהילה, בפיקוח רבנים אורתודוקסים מבודפשט. הגברים נימולו, הנשים טבלו במקווה. ככל הידוע, היה זה הגיור הקולקטיבי היחיד שנערך מאז ימי בית שני. בכפרי האזור מספרים כי כמה מהצעירים חששו מהמילה וברחו למשך ימים אחדים אל היערות וההרים. ברישומי הקהילה מצוין גם כי חמש משפחות שמנו 17 נפשות לא הסכימו להתגייר, בטיעון כי אינם מוצאים סיבה להחליף את שם האלוהים ואת ספרי התפילה העתיקים. בתוכם היו שופט הכפר ואחיו הבכור.

הגיור יצר למעשה שתי קהילות בכפר. אחת יהודית, שנקראה מאז "קהילת גרים, קהל ישורון, בוזודויפאלו", והשנייה של שומרי שבת. שתי הקהילות התפללו באותו בית כנסת, השתמשו בשירותיו של אותו שוחט וחגגו את אותם מועדים, בהבדלים קלים. שאר שומרי השבת קיבלו רק כעבור שנתיים הכרה וחופש פולחן. הם התמידו בסירובם להתגייר והקימו בתי תפילה עצמאיים בערים ובכפרים בכל רחבי הונגריה, שם המשיכו להתפלל על פי סידורי התפילה בתרגומו של פצ'י, הקפידו על שמירת השבת ומצוות היהודים, לעתים אף יותר מהיהודים עצמם.

דוגמה לכך התפרסמה בספטמבר 1902 בעיתון "חבצלת" שיצא לאור בירושלים. סופר שם על חייל ששמו גיאורג אונק מכת שומרי השבת, שהתגורר בעיירה אראד ונקרא למלא את חובתו, אך סירב לשאת את נשקו בשבת, "כי לפי דעת הכת הזאת אין חילול שבת גדול מזה". בכתבה מסופר שאונק התעקש "באומץ לב" לדבוק באמונתו "ולא הועילו כל התראות פקידי הצבא וכל הייסורים". בסוף הכתבה נכתב כי "היהודים אשר בעיר מחכים בכיליון עיניים לתוצאת הדבר, לראות דבר מי יקום. כי נכבד מאוד לדעת, אם יכולים שרי הצבא לכוף גם איש נוצרי לעבור על דתו או רק על היהודים".

...

"הם יראי אלוהים ומדקדקים במצוות קלות כבחמורות", נכתב עליהם בעיתון "המגיד" באוגוסט 1888. "תער לא יעבור על זקנם ופאת ראשם לא יגלחו, נשיהם יכסו את ראשן בפאה נוכרית וביום חתונתן תסרנה במספריים שיער ראשן. מספר המשפחות של הקהילה הזאת הוא לערך ארבעים וכולם יתאספו בימי מועד ושבת לבית תפילתם לבושים בגדי איכרים ורק החזן ילבש את בגדי היהודים".

עד לתחילת המאה ה-20 המשיכו קהילות יהודיות בהונגריה לתמוך בקהילת הגרים של בוזודויפאלו. הן שלחו רבנים ושוחטים, עזרו בשיפוץ מבני הקהילה וברכישת ספרי קודש בעברית. חברת "כל ישראל חברים" (אליאנס) מצרפת הרימה תרומה חד פעמית לרכישת ספרי לימוד לבית הספר היהודי. משנה לשנה הקהילה פרחה, בניה באו בקשרי נישואים עם יהודים מכפרי האזור וכשביקר בכפר ב-1936 הסופר ההונגרי ג'ורג' בוזודי הוא כתב: "בוזודויפאלו היא הירושלים של היהודים הסקיים, עם הבדל אחד, היא לא נהרסה".

...

בארכיון הצבא ההונגרי מתועדים עשרות מקרים של שומרי שבת שסירבו להתגייס לצבא ולהשתתף בפעילות נגד יהודים. רבים מהם נשלחו כעונש למחנות עבודה. קבוצה גדולה של שומרי שבת נשלחה לעבודת כפייה במכרה הכסף בור ביוגוסלביה. המעטים ששרדו בתנאים הקשים הוצעדו לקראת סוף המלחמה לדכאו ולבוכנוואלד. ככל הנראה, רק אחד מהם שרד במחנה הריכוז מאוטהאוזן.

...

קהל הגרים ושומרי השבת של בוזודויפאלו נשלחו לגטו בעיירה טירגו מורש. הגטו הוקם בבית חרושת נטוש ללבנים שהיה בפאתי העיר. ברשימות שהעבירו הז'נדרמים ההונגרים לחיילי האס-אס מצוין כי בגטו שוכנו 7,380 בני אדם, מתוכם כ-6,500 מתושבי העיירה. כל האחרים היו יהודים ושומרי שבת מהכפרים השכנים.

"כשהגענו לגטו הוא היה מלא", מספרת מרגוט אישטוונפי. "יהודים התגוררו בתוך המבנה ולנו לא נותר מקום. נשארנו בחוץ, בחצר. אך עוד לפני שהגיע הלילה בנינו אוהלים מהשמיכות והסדינים המעטים שהצלחנו לקחת מהבית. התנאים שם היו קשים מאוד".

היא מספרת על יחסים מתוחים בגטו בין שומרי השבת ליהודים. היא לא זוכרת את הפרטים אך מקולה נשמע שיחס היהודים אליהם היה מתנשא ושהם הרגישו מופלים לרעה. גם פרופ' רנדולף ברהאם ציין, באנציקלופדיה שכתב על שואת יהודי הונגריה, כי יהודי טירגו מורש לא קיבלו בעין יפה את נוכחותם של שומרי השבת בגטו. אך הוא גם מספר, כי שומרי השבת מצדם התנשאו על היהודים, שלטענתם לא היו אדוקים מספיק בדתם.

עדות נוספת ליחס המורכב בין שתי הקהילות שמורה במכון לחקר השואה באוניברסיטת חיפה. היא נגבתה בעל פה מפי ניצולת השואה שרונה שלום: "כשהביאו אותי לגטו, שמתי לב שהרבה איכרים סקיים עם נשותיהם וילדיהם נמצאים איתנו. הם היו לבושים בלבוש הסקיי, בגדים מבדים אריגת יד, מכנסיים הדוקים רקומים, ונעלו מגפיים, מגפי עור. אחדים מהם הקימו אוהל מסדינים לבנים והנשים התמקמו בו. התיידדתי איתם כי הם היו מעניינים בעיני. הנשים היו מסופרות עד קרחת ועטפו את ראשיהן במטפחת. לגברים אחדים היו פאות, וכך גם לכל הילדים. שמותיהם היו תנ"כיים.

"אם העזתי להעיר על גורלנו המר, הנשים השתיקו אותי ואמרו שזה רצון האלוהים ואין להתמרד נגד גזירת האל. הן קראו רוב הזמן פרקי תהלים ואת האותיות העבריות הכירו טוב יותר ממני. הם דיברו רק הונגרית ולא ידעו אף מילה ביידיש. אחת הנשים ניסתה לשכנע אותי שאתפלל יחד איתה מתוך איזה סידור מהוה ובלוי. היה זה יום שישי אחרי הצהריים, כשלא מצאתי את אחת הנשים המבוגרות במקום ישיבתה הרגיל לפני האוהל. אשה צעירה עמדה שם וציחצחה את נעלי בעלה לקראת שבת. לשאלתי היכן האשה המבוגרת אמרה שהיא בתוך האוהל. נכנסתי פנימה ומצאתי אותה יושבת על כרית רקומה ובוכה. לשאלתי על מה הבכי המר, ענתה שאזלו הנרות ואין במה לקדש את השבת. עברתי בין מכרי, הצלחתי לאסוף כמה נרות והבאתי אותם אל האוהל. תוך דמעות שמחה היא הודתה לי. גם כשהתרחקתי מהאוהל עוד שמעתי את ברכות התודה שלה".

...

כתב העיתון ההונגרי "Nepszabadsag" השתתף במפגש הקהילתי שנערך בשנה שעברה. הוא כתב כי 250 מצאצאיהם של תושבי הכפר באו מכל העולם, אך ציין באכזבה כי זו היתה הפעם הראשונה שבה לא נאמרה תפילת הקדיש היהודית. סיפורה של קהילת שומרי השבת הסקיים מעורר עניין רב בהונגריה בשנים האחרונות. דור צעיר של הונגרים אשר הוריהם עזבו את טרנסילבניה לאחר שסופחה לרומניה, מחפשים היום שורשים. קצתם מגלים בהפתעה כי הם נצר לקהילה זו. בעשור האחרון, שניים מהם כתבו ספרים על הכפר, שזכו לחשיפה גדולה בהונגריה. גם בקרב צאצאי הקהילות האוניטריות בארצות הברית נכתבו בשנים האחרונות כמה מחקרים בנושא.

בארץ חיים על פי הערכות כמה אלפי ישראלים שהם צאצאים ישירים לקהילת שומרי השבת. רובם לא יודעים על שורשיהם. אלה שיודעים העדיפו לא להתראיין לכתבה. אחדים מהם סיפרו כי הם יהודים חרדים והם חוששים שגילוי מקורותיהם עלול לפגוע בסיכויי ילדיהם למצוא שידוך טוב. רובם סיפרו שהוריהם, שעלו לארץ מהאזור, העדיפו לשמור את מוצאם בסוד, ושהם גילו את הפרטים על שורשיהם רק כשהתבגרו. גם קרובי המשפחה של מרגוט אישטוונפי, אנדרה רוזנץ ופאבל קובאץ', החיים בישראל, סירבו להתראיין לכתבה. כששמעו כי קרוביהם הקשישים בטרנסילבניה הביעו תרעומת על כך שאפילו מכתב או תמונה לא קיבלו מהם כבר שנים רבות, הבטיחו שיחדשו את הקשר.*

...

ד"ר לזלו הורנשיי, מנהל הארכיון במוזיאון השואה בהונגריה, חולק על הנתונים. הוא מעריך כי מספרם של שומרי השבת שנרצחו באושוויץ לא עולה על כמה מאות. אך הוא מסכים כי התופעה לא זכתה למקום הראוי לה בהיסטוריה. "נהוג להתייחס אל כל קורבנות השואה כקדושים", הוא מסביר, "אבל הם לא באמת היו קדושים, הרי לא היתה להם כל ברירה. אספו אותם, שלחו אותם, רצחו אותם ולא היתה להם כל יכולת לשנות את גורלם בנסיבות ההן. שומרי השבת הם אולי היחידים שאפשר להתייחס אליהם כאל קדושים באמת. הם היו היחידים שבחרו באופן קולקטיבי לקשור את גורלם בזה של העם היהודי, למרות כל הסכנות שהיו כרוכות בכך".

...
סיפורה של קהילת שומרי השבת שבטרנסילבניה. היהדות פיקפקה בהם, אך בשואה נגזר דינם - כתבות - הארץ

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

המלצות נוספות מאת: outbrain