קטע מתוך מאמר מאתר הכללית מאת קטי קמחי שמתמצת מתוך הספר "דרך גבר" מאת דויד דיידה (הוצאת דופן)
למאמר המלא:
http://www.clalit20plus.co.il/Clalit/Young/Sex/Articles/books/the_man_women_fall_in_love_with.htm
…
"באופן בסיסי, רוב הגברים מפחדים או נדחים מרגשות נשיים עזים. זו הסיבה שאתה מנסה לתקן אותם או לברוח מפניהם. "אני אחזור כשתצליחי להתנהג כמו אדם הגיוני, אתה אומר...." מצד שני אתה יכול גם להתייחס אל הרגע הזה בעצמו כאתגר ליכולת שלך לכבוש את העולם, ואת האשה שלך, באהבה".
דיידה לא מציע להקשיב ולהנהן כשהאשה שלך בקריזה, אלא הוא מדבר על משהו טוב הרבה יותר: "נשום עמוק. גופך צריך להיות חזק. הישאר בתשומת לב ובנוכחות. לא משנה מה האשה שלך אומרת או עושה, הענק לה אהבה. אמץ אותה אל ליבך. חייך. עשה כל מה שנדרש כדי לסדוק את שריון סגירותה, החדר את אהבתך דרך אותו סדק, וגע בליבה. למד ליהנות מהכעס שלה, מהדמעות שלה, מהדממה הקשה שלה. העולם ינהג בך לעתים ממש כמוה".
דיידה מציע לרכב על גל הדרמה הנשית כמו גולש גלים מיומן או רוכב שוורים. לא לעמוד מולו ולהתנפץ, אלא לתמרן את העוצמה הרגשית של האשה ולהסיט אותה לכיוון של רגש עוצמתי לא פחות – אהבה.
בתור האשה שכותבת את המילים הללו (קטי קמחי), אני מצהירה מעל במה זו, שמדובר בלא פחות מגאונות. מניסיון, הגבר שלא נסחף בדרמה שלי ובמקום להפוך את העניין לריב, מחבק אותי, הוא זה שפיצח את האטום. זה גם הגבר שיצליח לא להתחרפן כשהילדים שלנו צורחים, וכשעוקפים אותו מימין. הגבר המשובח ביותר עלי אדמות.
…
ואחת התגובות למאמר מוסיפה עוד:
…לימדתי אותו שכשאני עצובה, פגועה, מבואסת או כשעבר עלי יום רע כל מה שאני צריכה זה חיבוק וכתף לבכות עליה כדי להתפרק.
פעם הוא היה שואל: "מה קרה? למה את בוכה? בטוח קרה משהו, תחשבי ותגידי לי...." ניסיתי להסביר לו שאני לא רוצה עצות, הזדהות או פתרונות רק הקשבה ע"י חיבוק אוהב. גם כשאני כועסת, נסערת ועצבנית ואפילו אם בתחילה אני מתנגדת לחיבוק.
הוא הבין ולמד לתת לי את החיבוק הזה, זה עובד וזה הכי טוב שאני יכולה לקבל ממנו בזמנים כאלו…
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה