כסטודנט בקולג', ג'ורג' דנציג למד תמיד ברצינות תהומית ותמיד תוך השקעת שעות לתוך הלילה.
יום אחד, מרוב עייפות, הוא אחר ב- 20 דקות להרצאת הבוקר. בחופזה הוא העתיק את שתי הבעיות המתמטיות שהיו רשומות על הלוח, כשיעורי הבית.
לקח לו מספר ימים לעבוד על פתרון הבעיות המסובכות הללו, אך בסופו של דבר הבריק לו הפתרון ולמחרת הוא הניח את פתרון שיעורי הבית על שולחנו של המרצה.
בשעה שש בבקרו של יום ראשון, העיר המרצה את ג'ורג' משנתו בהתלהבות רבה.
מאחר וג'ורג' אחר אז לשיעור באותו הבקר, הוא לא שמע שהמרצה הבהיר בתחילת השיעור ששתי הבעיות המתמטיות שעל הלוח הינן משוואות אתגריות שאינן ברות פתרון ואפילו איינשטין לא יכל להן. אבל ג'ורג' דנציג, שעבד ללא כל מחשבה מראש של מגבלות, פתר לא רק אחת, אלא את שתי הבעיות שלא נפתרו ע"י מתמטיקאים במשך שנים רבות.
לומר זאת בצורה פשוטה - ג'ורג' פתר את הבעיות משום שהוא לא ידע שהוא לא יכול.
תזכירו לעצמכם שיש לכם בתוככם מאגרים עצומים של פוטנציאל ולכן אתם יכולים לעשות כל דבר שאתם מכוונים את שכלכם/מחשבותיכם אליו. כל שעליכם לעשות זה למצוא כיצד לעשות זאת ולא אם אני יכול או לא יכול. ברגע שהחלטת לעשות זאת, זה מדהים איך המוח שלך מתחיל למצוא דרך כיצד!
מתוך: זה הסוד שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה