פרסומת

יום שני, 14 בפברואר 2011

הדרך להונאה רצופה בכוונות טובות

קטעים מתוך מאמר יפה שקראתי:


עשיתי המון כסף בבורסה, אבל לא רימיתי אף אחד ולא עשיתי שום דבר רע. אז מדוע מעמידים אותי למשפט?

הבוקר שלי התחיל בדיוק כמו כל בוקר אחר. התעוררתי ב-8:00, התקלחתי, התגלחתי, לבשתי את חליפת היוקרה שלי (2,000$) ועם ארוחת הבוקר ביד מיהרתי לפתוח בשגרת יומי. עשרים דקות אחר כך, חנתה הפורשה הפתוחה שלי בריבוע החנייה השמור לה, בדיוק מול הכניסה לאחת מחברות הברוקר הגדולות מסוגן. לקחתי את תיק עור התנין שלי, ונכנסתי דרך הדלת הקדמית.

נבהלתי כשאחד הברוקרים מיהר אליי כשכולו רועד ותשוש. "דויד, אתה חייב לצאת מכאן! תחזור הביתה – לך!" הוא צעק, ודחף אותי החוצה דרך הדלת. "ה-FBI שורצים בכל פינה במשרד!"

בלי לחשוב, הסתובבתי כדי ללכת, ואז עצרתי - כשהמנטרה הבאה קפצה לראשי: "אני לא עושה שום דבר רע". ועם הסיסמא הזאת בראש חזרתי פנימה, חלפתי על פניהם של כמה ברוקרים המומים, ונכנסתי אל חברת סחר המניות שבניתי במו ידיי.

....

לא האמנתי שאי פעם עשיתי משהו בניגוד לחוק, לכן לא הייתי צריך למצוא לעצמי סנגור, אלא לחפש מישהו שיוכל להסביר בצורה הכי טובה את מה שצריכים להסביר.

אחרי שמצאתי עו"ד מצוין ומבין, בילינו את השבועות הבאים בשיחה על כל מה שקרה והוביל לחקירה הזאת. הסברתי בצורה המשכנעת ביותר שביכולתי, שלא עשיתי כל רע....

יש רגעים שבהם משפט אחד יכול לשנות את כל החיים. אחרי דיונים חוזרים ונשנים עם עורך הדין שלי, הוא אמר את המשפט ששינה את חיי: "אתה יודע מה הכי קשה בלהיות עו"ד של הצווארון הלבן?" הוא שאל אותי, ובלי להמתין לתשובה הוא השיב בעצמו: "לשכנע את הקליינטים שלי שהם באמת עשו משהו לא בסדר."

סוף ההתכחשות

אף אדם, כולל הציני והמרושע ביותר, אינו מתעורר בוקר אחד ומתחיל "לרמות נשים זקנות". אילו זאת הייתה המציאות, האדם היה מקיא מרוב גועל מעצמו. ולכן, כאמצעי הגנה, הוא מתחיל להאמין בהדרגה שלא רק שההתנהגות שלו מוצדקת, אלא אף מקובלת.

האמנתי בכל לבי שהצלחתה של החברה שלנו נובעת מהעסקת בנקאי השקעות מוכשרים, שיודעים להמליץ על מניות זולות בעלות פוטנציאל לתשואה גבוהה. אולם למעשה, הכסף הגדול הגיע בגלל שהחברה שכרה מאות סוכני מניות חסרי ניסיון, שתורגלו להשתמש שוב ושוב בטקטיקות מכירה מלחיצות, כדי לשכנע לקוחות תמימים לאבד מיליוני דולרים בקניית מניות זבל, שהיו סיכויים קטנים שיעלו בערכן. זאת האמת במערומיה – אולם מכיוון שהייתי רגיל להצדיק את מעשיי (גם באופן אישי וגם בציבור) במשך שנים, פשוט לא הייתי מסוגל להבחין עד כמה מעשיי פסולים.

לראשונה, יכולתי לראות את ההתנהגות שלי בלי כסות הרציונליזציה – והרגשתי גועל נפש מוחלט ממה שעשיתי. באותו רגע ובאותו מקום החלטתי לפעול בדרך הנכונה – ופתחתי בהודאה ישירה ופתוחה בעבירותיי. אחר כך הסכמתי לוותר על רישיון הברוקר שלי, לסגור את המשרד, לפצות לקוחות והחשוב מכל, להודות באשמתי מול בית המשפט – שבסופו של דבר גזר עליי שנת מאסר בפועל במתקן כליאה של אנשי הצווארון הלבן.

תקופת המאסר

מצחיק שאומרים שכליאה במתקן של אנשי הצווארון הלבן היא "מאסר בקנטרי קלאב". כן, יש שם חדר כושר. לא, אין מגדלי שמירה. אבל אתה בבית הסוהר ולא במרומי הסולם החברתי. הביטוי בו השתמש הסוהר היה שבית הסוהר בא כדי להעניש והוא לא העונש. עצם השהות בכלא מהווה עונש מספיק, ולא משנה מהי רמת האבטחה במתקן.

המאסר היה הדבר הקשה ביותר שעברתי בחיים. אובדן החירות – ואני לא מדבר על שעות השינה והאוכל הקבועות – אלא על אובדן החופש לראות את צחקוקיה של בת השנה שלי כשהיא עושה את צעדה הראשון, או לנחם אותה במחלה הראשונה שלה, או לראות את פניה של אשתי מוארים ממתנה לא צפויה. אין כמות של כבוד, כסף או כוח, ששווה את הסיכון שיפרידו אותך מהאנשים שאתה הכי אוהב. פשוט אין דבר גרוע יותר מחוסר היכולת לתקשר עם יקיריך.

מספר חודשים אחרי שהתחלתי לרצות את עונשי, זכיתי, לרוב מזלי, לצאת לחופשה בבית למשך כל חג הפסח. ... מכל השיעורים שלמדתי מאז שהסיפור התחיל, לא היה דבר ששינה אותי באופן משמעותי כל כך כמו אותה חופשה.

... הייתה לי הזדמנות לחיות במשך עשרה ימים, מתוך ידיעה שהחירות שלי מסתיימת בקרוב.

... היו לי 10 ימים לחטוף מכל הדברים אליהם כל כך השתוקקתי בתקופת המאסר. נישקתי את הבת שלי במשך שעות. היו לי אינספור פגישות ראשונות עם אשתי. אפילו הסתכלתי על העץ בחצר שלי בצורה שונה.

היום, שנים אחר כך, אני עדיין לא מתייחס לאפשרות לחבק את ילדיי מחר בבוקר כאל דבר המובן מאליו. לטוב או למוטב, אני חי כאילו אני רק בחופשה. אני אף פעם לא יוצא מהבית בלי לומר לכולם שאני אוהב אותם. אני דואג לא ללכת לישון כשאני כועס אפילו קצת על מישהו, ובעוד שאני מתפלל למחר טוב ובריא, זכיתי להיות אדם שחי בשביל היום. אני לא רוצה להסתכל בעוד מספר שנים לאחור ולהצטער על מילים שאמרתי לאשתי, על היחס שלי להוריי או על מספר הפעמים שביליתי עם ילדיי. אני רוצה למלא את חיי בחיוך עמוק ומאושר – ולא כמו רבים אחרים, למנות בצער את כל הדברים שהייתי צריך לעשות בצורה אחרת.

חטאים ועברות קלות

מסע החיים של כולנו כולל צמתים רבות. למי שבוחר בדרך הלא נכונה, יהיה קל יותר לבחור בה שוב בצומת הבאה. כמה צמתים אחר כך, כבר אין לו בחירה מודעת בין שתי האפשרויות, אלא התדרדרות חסרת מחשבה במורד הדרך הלא נכונה.

כמעט לא עובר יום בלי שנשמע על מישהו שהואשם בסוג כלשהו של עברה, בעסקיו או בחייו האישיים. אף אחד מהעבריינים האלה לא קם בוקר אחד והתחיל לעשות את כל מה שכתוב עליו בעיתון.

לפני כן הוא עשה משהו רק קצת לא בסדר, משהו לא ממש אתי או מוסרי, עבירה קלה.

ומכיוון שאיש אינו רואה את עצמו כאדם רע, ההתנהגות שלו הופכת במהירות לנורמה בעיניו, ואינה דורשת עוד תירוץ או הצדקה. ואז קורה דבר מסוכן מאוד – האדם מרחיק בהדרגה את הקו האדום המנטאלי שלו, שמציין את הגבול למה שבעיניו מקובל לעשות. בכל צעד קטן, ההתנהגות שלו הופכת גרועה יותר, וזוכה לצידוק מהיר יותר, משום שבהשוואה למעשיו הקודמים, יש רק הבדל קטן. אבל בעיני הצופה מן הצד, מעשיו מתדרדרים במהירות לכיוון האיום והנורא.

לכן למשל, התורה מציבה לגבר גבולות ברורים בנושא מגע באישה שאינה אשתו. היום זאת נשיקה קלה על לחי של חברה לעבודה ומחר נשיקה וחיבוק, בשבוע הבא פלירטוט תמים, ואז יציאה לשתות עם כל המשרד אחרי העבודה, ואחר כך סתם שתיה כדי להירגע מהיום שעבר עליהם במשרד, ואז... מה שאי אפשר היה להעלות שבועיים קודם לכן על הדעת, הופך פתאום לאפשרי. אחרי הכל, הצעד הבא הוא לא כזה שינוי משמעותי, נכון? ופתאום האדם מוצא את עצמו כל כך רחוק מנקודת הפתיחה שלו - פשוט מפחיד.

עד שיום אחד, הכל מתגלה.

קשה לנו מאוד להתייחס למעשים של עצמנו באופן אובייקטיבי, ולכן קשה לנו מאוד לשנות את הדרך.

אלוקים יודע את זה, ולכן התורה אומרת שכדי שנוכל להגיע להחלטות הנבונות ביותר, עלינו לבקש עצה וחוות דעת ממישהו אחר – כמו רב, מורה או חבר. אולם הרבה אנשים חוששים מכך, משום שהם פשוט יותר מידי מפחדים מהתשובות שהם יקבלו.

קשה להודות שאתה עושה משהו לא נכון ולא מוסרי, נדרשת לשם כך כנות מכאיבה, אבל אם אתה עושה את זה, אתה יכול למנוע את הגעתו של אסון טוטאלי, משום שאתה בולם את ההתדרדרות להתנהגות גרועה יותר ויותר.

...

כמו רוב בני האדם, במיוחד במצב הכלכלי הנוכחי, גם לנו יש לפעמים קשיים כלכליים. יש יותר ימים ממה שאני מוכן להודות, שבהם אני צריך לעקוב בדאגה אחר חשבונות הבנק שלנו, כדי שאף המחאה לא תחזור.

אבל דווקא משום שאני יכול להשוות זאת לסגנון חיים שונה בתכלית, אני יכול לקבוע בוודאות מוחלטת: מעולם לא הייתי עשיר יותר ממה שאני עכשיו!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

המלצות נוספות מאת: outbrain