80 שנים של מעקב רצוף, 1,500 איש שנבדקו מילדות עד מוות ושלושה דורות של חוקרים שהתחלפו בדרך הולידו את מה שנחשב למחקר ההתנהגותי הארוך בהיסטוריה. ואז הגיע פרופ' הווארד פרידמן וגזר מאוסף הנתונים העצום את הנוסחה המדויקת לאריכות ימים. בראיון למוסף "כלכליסט" הוא חושף את המסקנות המטלטלות, שלפיהן שיבה טובה היא דווקא תולדה של קריירה תובענית, לחץ ואובססיה לפרטים קטנים
איתי להט
|
אין חוש הומור? קבל עוד עשור
את המחקר המקיף שלו (שערך בשיתוף לסלי ר' מרטין) פרסם פרידמן בפברואר האחרון, ומיד אחריו את ספרו "The Longevity Project", המבוסס על ממצאי אותו מחקר. שניהם עוררו התרגשות עזה בקהילה המדעית. חלק מהמדענים הגיבו בביקורת חריפה על התוצאות, שרובן סותרות לחלוטין את הממצאים העכשוויים בתחום.
"ילדים שהחלו את לימודיהם בכיתה אל"ף בגיל צעיר יותר משאר חבריהם לספסל הלימודים היו מועדים לחיים קצרים יותר", אומר פרידמן. "ילד שמתחיל את לימודיו בבית הספר לפני גיל שש מוגדר כילד בקבוצת סיכון לתמותה מוקדמת יותר. כנראה מספיק זמן משחק והיכולת לתקשר בצורה טובה עם חבריהם ללימודים הם פקטורים קריטיים. אנחנו עדיין לא יודעים לומר מדוע זה כך".
אינדיקטור מקצר חיים נוסף בילדות, גם הוא מוריד חמש שנות חיים בממוצע, נובע מגירושים. הנתונים שניתח פרידמן מראים את המגמה הזו בבירור. ילדים להורים גרושים לא מתאוששים מזה במונחים של שנות חיים. באופן מפתיע, אובדן של אחד ההורים למוות מוקדם לא משפיע על אריכות חיי ילדיהם, אבל בעוד שאפשר למות בשקט, להתגרש זה כמו לקצוב את חיי הילדים לחמש שנים פחות.
לנישואים טובים, למרבה ההפתעה, אין השפעה דרמטית על אורך חייהם של בני הזוג. ההשפעה שכן קיימת רלבנטית רק לזכרים. "מהנתונים שלנו די ברור שרק הגברים מרוויחים מנישואים חיים ארוכים יותר, הנשים מסתדרות היטב גם בלי גברים בהקשר הזה", מסביר פרידמן. "בעוד גברים נשואים מאריכים חיים עד גיל 70 ומעבר לכך, פחות משליש מהגרושים הצליחו להגיע לגיל הזה. גירושים לא רק פוגעים ישירות במעגל החברתי הקרוב של גברים, בקרבה למשפחתם, אלא גם יוצרים התנהגויות חדשות, נטולות הבקרה של מערכת נישואים. וההתנהגויות האלה הן לא אחת פחות בריאות עבור אותם גברים, במיוחד בגילים יותר מתקדמים.
...
"גילינו ששביעות הרצון של הגבר מהזוגיות היא בעלת השפעה גדולה יותר על איכות ואורך החיים של שני בני הזוג במערכת זוגית. כלומר ככל שהגבר מרוצה יותר במערכת היחסים, כך גם הוא ואשתו, או בת זוגו, יאריכו חיים וישמרו על בריאות תקינה יותר. קשר דומה לא נמצא אצל נשים. הן מאריכות חיים ללא קשר לשביעות הרצון מהמערכת הזוגית. אבל מה שכן גילינו אצל נשים זה את הקשר בין סקס לאריכות חיים. נשים בעלות חיי מין נהדרים האריכו חיים יותר מנשים שחיי המין שלהן היו פחות מוצלחים. אנחנו לא יודעים עדיין להסביר את זה, אבל זאת עובדה".
קריירה לחוצה? ראה זאת כברכה
יותר מהכל, המחקר של פרידמן מעמיד שתי הנחות גדולות בנוגע לאיכות חיים במבחן המציאות. האחת היא זו שגורסת כי לקחת את הדברים בקלות ולהפחית לחץ מוסיף שנות חיים, והשנייה היא זו שמדגישה את השפעת הדאגה כמרכיב מקצר חיים. בשני המקרים המחקר של פרידמן הגיע לתוצאות הפוכות. אנשים, בעיקר גברים, שהצליחו בחייהם המקצועיים, חיו בממוצע חמש שנים יותר מאשר חבריהם הפחות מצליחנים, שלקחו את הדברים "בקלות" וחיו חיים רגועים ושלווים יותר.
"הצלחה בחיי הקריירה היא באופן מפתיע בעלת ההשפעה המשמעותית ביותר לטובה על אורך החיים. אנשים טועים לגבי לחץ - הוא עושה לנו גופנית ונפשית יותר טוב מרע. כל עוד מדובר בלחץ טוב, כלומר בלחץ שנובע מעבודה שאתה אוהב. גם נוירוטיות, בעיקר בגילים מבוגרים יותר, מתבררת כתכונה לא רעה להישרדות. אם אתה חושב שהכל מצוין כל הזמן, סביר להניח שלא תעשה בזמן את הבדיקות שלך. גם התכונה הזו קשורה באופן מובן להצלחה בעסקים ובפוליטיקה.
"אמביציה, התמדה, שליטה בדחפים ומוטיבציה גבוהה הן תכונות שתורמות לחיי קריירה מוצלחים, שגם מביאים ליותר שנות חיים. בדרך כלל הצלחה בקריירה מביאה עמה יותר אתגרים ועומס עבודה גדול יותר, אבל באופן פרדוקסלי, לכל הלחץ הזה יש מתאם ברור עם בריאות ארוכת טווח. את הביטוי הכי דרמטי לעובדה הזאת מצאנו בעיקר בגיל מתקדם ביותר. אנשים שהמשיכו לעבוד אחרי גיל הפרישה היו משמעותית בריאים יותר והאריכו חיים מאשר חבריהם הנינוחים יותר, גם אם בחלק מהמקרים הם היו מאושרים פחות. וזה מלמד אותנו גם על חלקו של האושר במשוואה, הוא מוערך יתר על המידה. הממצאים שלנו למשל מלמדים כי כדאי לחשוב פעמיים לפני פרישה. ויתור על עבודה מעניינת ודורשנית בעבור חיים בקהילת שחקני גולף, הרחק מחבריך ומעמיתיך, יקצר לך ברוב המקרים דרמטית את החיים".
...
דבר נוסף שעלה מהמחקר של פרידמן: מאריכי חיים נטו לא להתפשר על האושר שלהם. "רובם המוחץ לא נתנו לעבודה שלהם להפוך למשהו מונוטוני ושנוא ממש עד הרגע האחרון. מאריכי ימים שמצאו את עצמם בסביבות עבודה שבהן עמיתיהם אמללו אותם, או שמקום העבודה פשוט לא היה יכול לספק להם את המשאבים הנדרשים לשם השלמת המשימה, עשו דבר אחד - עזבו למקום אחר. כמובן, לאור אופיים הזהיר, הם עשו זאת רק אחרי שהיה להם משהו אחר ביד".
האופי הוא אכן המפתח עבור פרידמן. "אנחנו חושבים שהכל מתחיל שם, עוד הרבה לפני עניינים גופניים ובריאותיים", הוא אומר. "האופי האולטימטיבי מבחינת אריכות החיים הוא תערובת של מוסר גבוה, היעדר אנוכיות, אבל מצד שני התעסקות רבה בפרטים קטנים, באופן אובססיבי כמעט. אלו אנשים שמצייתים לחוק ומאופיינים על ידי חבריהם כאחראיים מאוד. למכלול התכונות הזה יש השפעה זהה על הסיכוי להאריך חיים כמו ללחץ דם או לרמת הכולסטרול. אנשים כאלה נוטים לדאוג, לתכנן לטווח ארוך, לעשות רשימות, להיות לחוצים, לחיות על פי יומן. הדאגנות היא בהחלט תכונה שמאפיינת את כל הקבוצה הזאת. כמובן מדובר בדאגנות במידה, במידה בריאה, במקרה שלהם זוהי מידה בריאה מאוד. לכן הייתי פוטר את ההנחה שדאגות יכולות להרוג אותך, ומשנה אותה לכך שהן כנראה יועילו לך במידה רבה".
איך מסבירים את זה? האם מה שלא הורג אותך אכן מחשל אותך ומועיל לבריאותך? האם בדרך כלשהי חיים בלחץ מתון מוציאים מהמערכת את המיטב שבה? פרידמן מסביר את זה בהיגיון דידקטי שמזכיר במשהו את זה של רואה חשבון זהיר.
"ההסבר המתקבל ביותר על הדעת הוא שקבוצה זו של אנשים מגנה יותר על בריאותה מאשר קבוצות אחרות. היא תשתמש יותר בחגורות בטיחות בעת נסיעה, סביר להניח שהיא תיבדק באופן קבוע אצל רופאים ותמלא את הוראותיהם בקפידה. זאת קבוצה שתעסוק פחות בפעילויות מזיקות כמו עישון ואפילו נהיגה פזיזה או מהירה. לא מדובר בשונאי סיכון בהכרח, אבל היכולת שלהם להעריך עד כמה הם מסוגלים לקחת סיכון בלי לגרום לעצמם נזק גדול מדי היא מאוד מדויקת. מכלול התכונות הזה גם מוביל אנשים מסוג זה ליצור נישואים מאושרים יותר, חברויות אמיצות יותר, סיטואציות בריאות יותר בעבודה. אלה אנשים שיוצרים נתיבים ארוכי טווח בחיים, והם דבקים בהם. מה שיפה הוא שהמחקר לימד אותנו כי סוג ההתנהגות הזה הוא לא בהכרח מולד.
...
פרידמן גילה כי אנשים שדיווחו על כך שהם מרגישים נאהבים ומטופלים על ידי סביבתם אמנם דיווחו על תחושות אושר גבוהות יותר, אבל בשורה התחתונה זה לא הוסיף להם יתרון שתורגם לשנות חיים נוספות. "היתרון המשמעותי ביותר של קשרים חברתיים עבור מאריכי חיים מגיע לא מתחושת הקבלה, אלא מתחושת הנתינה", מסביר פרידמן. "ראינו יתרון ניכר, גם בריאותי וגם במונחים של שנות חיים, אצל אנשים שהיו מעורבים בעזרה לזולת. התבנית הזאת שוב מתחברת לאופי של מאריכי חיים. הם נוטים להתחבר לאנשים שיש להם הרגלים בריאים וזהירים, בדומה להם עצמם. זה מחזק אצלם את אורח החיים הזה, ופרויקטים של התנדבות למשל מקבצים לא אחת אנשים דומים באופיים ויוצרים חברויות המחזקות התנהגות מסוג זה. הרשתות החברתיות הללו הן קריטיות מבחינת אריכות ימים.
...
לכתבה המלאה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה