וריח החרוב נישא באפנו
האם התהלכתם לאחרונה ברחובות ותהיתם מהו הריח המוזר שאתם מריחים, המוכר מסיטואציות אחרות, קצת יותר אינטימיות?
מי שאחראי לריח האופייני העז הוא לא אחר מאשר עץ החרוב. זהו העץ הים תיכוני היחיד הפורח בתקופת הסתו, והוא עושה זאת במלוא עוזו. החרוב הוא עץ דו ביתי, ופריחת החרוב הזכר מפיצה ריח הדומה לריח של נוזל הזרע הגברי. הסיבה היא ששניהם מכילים חומר שנקרא קדוורין, שמפיץ את הריח החריף בעת פירוק חומצות אמינו שבתוכו. הקדוורין עצמו מכונה בשם זה כי היה מישהו שהריח הנ”ל הזכיר לו דווקא… ריח של גוויה (cadaver זה גוויה באנגלית) !
החרוב מפיץ את הריח כדי למשוך אליו חרקים מאביקים. ומה עם הגברים האנושיים? ובכן אנחנו יכולים להפיץ בשלווה את הריח הזה אחרי שכבר זכינו בבחירת ליבנו. אצל הגברים מטרת הקדוורין היא להתמודד עם תנאי החומציות בנרתיק האשה.
החרוב המצוי נקרא באנגלית Carob, די דומה לעברית כשחושבים על זה. שמו המדעי Ceratonia siliqua.
מעניין לגלות שהחרוב אינו מוזכר בתנ”ך, למרות שמומחים רבים תמימי דעים שמוצאו של העץ הוא מאזורנו. יתכן שהפסוק בספר ישעיהו פרק א’ – "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו, כי פי ה’ דבר” מרמז לחרוב, שקיבל את שמו על שום פרותיו שצורתם דומה לחרב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה