תסמונת בת היענה הבריאותית - בריאות - הארץ

מאת ד"ר משה זילבר

מה גורם לרבים כל כך להניח שבריאותם הטובה תעמוד להם שנים ארוכות, אף שהם עושים הכל כדי לפגוע בה

תגיות: התקפת לב

את שלומי, השכן מהבניין ממול, פגשתי על פי רוב בימי שישי. אני הייתי שב מאימון הכושר, ואילו הוא היה רוכן מעל למכוניתו הלבנה ומנקה אותה. העדינות והרכות שבה ליטף את הפח יצרו את הרושם שהוא סך את בשרה של יעלת חן בתחליב משובח, סוגד לגווה הענוג. שלומי אהב לפרט באילו סוגי שמן השתמש, להסביר כי טרח להחליף את המגבים כדי למנוע שריטות ולשבח את נוזל ההברקה. באחד הימים שאלתי אותו אם אי פעם עשה למען בריאותו ולו מחצית ממה שנהג להשקיע ברכבו. "אני בריא", הצהיר בחיוך וינק מהסיגר שבידו. לא הרפיתי ממנו, ולאחר הפצרות חוזרות ונשנות מצדי ניאות שלומי לבצע בדיקת דם וקפץ אלי כדי לעבור על הממצאים. "נו, דוקטור, מה גזר הדין?" "רמת הסוכר שלך היא מעל לנורמה. הכולסטרול הרע שלך גבוה מן הרצוי ורמת הכולסטרול הטוב נמוכה מדי". "זה בטח בגלל העוגיות והפיצוחים שזללתי", נימק שלומי בעודו טופח על כרסו. מדדתי את לחץ הדם שלו. הוא היה מוגבר במקצת. "כנראה אני מתרגש קצת", הוא הצטדק. "ואל תשכח שאתה גם מעשן". "חצי חפיסה? זה לא נחשב עישון. אבא שלי היה מחסל ארבע חפיסות ביום". "נו, ומה קרה לו?" "הוא נפטר בגיל 55, אבל אין לזה כל קשר לסיגריות. הוא מת מסיבות תורשתיות". "שלומי, יש לי בשבילך שתי בשורות. הבשורה הרעה היא שאתה בעל גורמי סיכון משמעותיים לפתח מחלות לב וכלי דם. הבשורה הטובה היא שבאמצעות תזונה מאוזנת, פעילות גופנית והפסקת עישון, יש סיכוי מצוין להתגבר על הבעיה". "תסתכל עלי", אמר שלומי. "אני בריא כמו שור. חוץ מזה, אולי אחיה חמש שנים פחות מהממוצע, אבל לכל הפחות איהנה מן החיים במקום לסבול עד יומי האחרון". צפוי מראש כדאי לעצור לרגע ולחשוב על אותו "יום אחרון". כששואלים אנשים מה לדעתם תהיה סיבת המוות שלהם, יש הבוחרים באפשרות דרמטית, כמו תאונת דרכים, בעוד אחרים יוצאים מנקודת הנחה שהם פשוט "ימותו מזקנה". האמת היא, שמוות בתאונת דרכים מהווה רק אחוז אחד מכלל מקרי המוות בישראל. מצד שני, גם "מות נשיקה" בגיל מופלג הוא נדיר. המציאות מוכיחה שהסוף המצפה לחלק הארי של האוכלוסייה הוא אחד משני הבאים: גסיסה מסרטן או לחלופין פגיעה בכלי הדם, הגורמת התקף לב ושבץ מוחי. מחלות כלי הדם מתפתחות על פני שנים מרובות, במהלך שבמידה רבה אפשר לומר שהוא צפוי. השלב הראשון הוא הופעת "גורמי סיכון", כמו לחץ דם גבוה (שלושה מכל עשרה אנשים החל מגיל 18), עישון (כ-22% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל), הפרעה בשומני הדם (במיוחד רמה מוגברת של כולסטרול), עודף משקל (כמחצית האוכלוסייה הבוגרת בארץ) וסוכרת. בחלק בלתי מבוטל מהמקרים, בעיות אלה הן תולדה של אורח חיים לקוי, שעיקריו הם אכילת יתר של מזון תעשייתי, מיעוט פעילות גופנית יזומה, מתח נפשי ניכר והתמכרות לסיגריות. לא רק שאלה המחלות השכיחות ביותר באוכלוסייה, אלא שלחץ דם גבוה, כולסטרול מוגבר וסוכרת ידועים גם בשם "הרוצחים השקטים". הפרעות אלה עלולות להתקיים שנים רבות, בלי שאדם יידע שהוא סובל מהן. אבל גם לאחר שאובחנו, הן אינן גורמות כאב ואפשר לחיות אתן שנים רבות ללא טיפול. הבעיה הגדולה היא, שאם לא מאזנים את גורמי הסיכון האלו, הם מזרזים בהדרגה את אחד התהליכים ההרסניים בגופנו: הסתיידות העורקים, או בשמה המדעי, טרשת העורקים (Artherosclerosis). הכינויים האלה מתארים היצרות הולכת וגוברת של החלל הפנימי של כלי הדם, אשר מוליכים דם ובו חמצן ומזון לכל הגוף. כאשר היצרות זו מגיעה לרמת קריטית, אספקת הדם נפגעת ונגרמת פגיעה בלתי הפיכה באיברים, בדמותם של התקף לב, שבץ מוחי, נמק ברגליים ואובדן ראייה. כל אחד מגורמי הסיכון בנפרד עלול להאיץ את תהליך טרשת העורקים, אבל כשכולם יחד קיימים אצל אותו אדם, שלומי לדוגמה, התפתחות הנזקים מואצת שבעתיים. הנבואה שהתגשמה ידוע שגורמי הסיכון האלה שכיחים מאוד באוכלוסייה, קלים מאוד לאיתור בבדיקות פשוטות וזמינות וגם הטיפול בהם מוכר ומוכח. הוא מבוסס על שינוי באורח החיים, ולפי הצורך גם על טיפול תרופתי. נתונים אלה היו אמורים להביא להצלחה רבה במאבק נגד סיבה מרכזית זאת לתחלואה ולתמותה, אך לא כך הוא. לדאבוננו, "תסמונת בת היענה הבריאותית" מגבילה את יכולת האבחון וגם פוגעת משמעותית בסיכויי הטיפול. אחת מאבני הנגף המרכזיות בדרך להצלחה היא הקושי לשכנע אנשים החשים בטוב, שלמעשה הם חולים. המונח האנגלי Disease (מחלה), הוא למעשה צירוף המלים Dis ו-Ease, דהיינו "אי נוחות". מי שטבע מונח זה האמין כי מחלה פירושה תסמינים, ושבהעדרם אין מחלה. אף שהיא שגויה, אמונה זו ממשיכה לחלחל בלבם של רבים. אפשר לצפות שדווקא אנשים שבמשפחתם סבלו ממחלות כלי הדם, יבינו טוב יותר את הצורך באבחון מוקדם ובטיפול הולם. למרבה ההפתעה, מסתבר שיש המשתמשים בתורשה שלהם כאמתלה להצדקת מחלתם העתידית, כאילו מדובר בגורל שאינו בר-מניעה. כך, בעודם מנהלים אורח חיים קלוקל האחראי להתפתחות אותם גורמי סיכון לא פחות מהתורשה, הם מגשימים במו ידיהם את נבואת הזעם. בעיה נוספת המקשה מאוד על המאמצים להפנות את תשומת הלב של אנשים לגורמי הסיכון ששוכנים בגופם היא ההעדפה "לוותר על כמה שנות חיים, ובלבד שלא להתנזר מתענוגות החיים". זוהי כמובן מחשבה נואלת, המניחה כי מיום היוולדנו ועד ליום מותנו תישמר לנו איכות חיים מושלמת. גישה זו מתעלמת מכך שהתקף לב ושבץ מוחי לא רק מקצרים את תוחלת החיים, אלא גם פוגעים אנושות באיכותם. ואולי מעל לכל משבשת את בריאותנו אחת התכונות האנושיות המובהקות, הלוא היא העצלות. רבים וטובים מודים כי כל עוד הם חשים בטוב, יעדיפו לאכול עוגייה דשנה במקום "ירקות", להירדם מול הטלוויזיה במקום לדווש בחדר כושר ולטעון כי העישון אינו מזיק להם. כראיה לטענה האחרונה נשלפת בדרך כלל "סבתא תרצה" מהבניין השכן, שמעשנת כמו קטר ולמרות זאת חגגה לאחרונה את יום הולדתה המאה. אשר לשלומי, מאז אותה שיחה המשכנו להיפגש מדי פעם. ניסיתי להשפיע עליו לשנות את אורח חייו. המשפטים "בקרוב אני מתחיל" ו"או-טו-טו אני זורק את הסיגריות לפח" קלחו מפיו כמים מהסלע. מאז חלפו ארבע או חמש שנים. ביום שישי האחרון חלפתי ליד רכבו המבהיק של שלומי. על דלת הבניין שבו התגורר נתלתה מודעה גדולה, ובתוך מסגרת שחורה ועבה הופיע שם מוכר. מחיתי דמעה, בעודי חושב שזו עוד מודעה שהודפסה כמה עשרות שנים טרם זמנה. הנחתי כי ממקום שבתו אי שם למעלה, הוא בוודאי מעסיק את עצמו בשאלה מי, לכל הרוחות, ישטוף את רכבו לקראת השבת. הכותב הוא מומחה באנדוקרינולוגיה וברפואה פנימית

תסמונת בת היענה הבריאותית - בריאות - הארץ