בגופנו יש שני הורמוני תיאבון: גרלין (Ghrelin) שמודיע – אני חייב לאכול, ולפטין ((Leptin שמודיע – אני שבע. גרלין הוא פטפטן. הוא שולח הודעות למוח לרצות אוכל בערך כל חצי שעה. כשאתם רעבים או מחליטים לאכול פחות, הוא שולח הודעות רעב למוח לעיתים קרובות יותר ובעוצמה רבה יותר. לבסוף, המוח "קורס" תחת הלחץ - וחפיסת השוקולד נעלמת.
לפטין, לעומתו, שולח למוח הודעות של "אני מלא, אני שבע, אפשר להפסיק לאכול". במאזן הכוחות בין הטובים לרעים, הגרלין חובר למרכז התשוקה וההנאה במוח, ולכן הוא עוצמתי יותר.
מה שמשפיע על שני שחקנים אלו הוא לא רק מה שאנחנו אוכלים אלא גם מה אנו חושבים על האוכל. כשהתפריט שלנו מאוזן ואנחנו אוכלים פחות, מייד יעלה הגרלין וילחש למוח: "אני רוצה לאכול מייד". ההשפעה הפסיכולוגית היא רבת עוצמה. אם יאמרו לנו שהארוחה שאנחנו עומדים לאכול היא עתירת אנרגיה, נחוש יותר שבעים ורמת הגרלין תהיה נמוכה יותר בהמשך. כאשר יאמרו לנו על אותה ארוחה שהיא דלה באנרגיה, תעלה רמת הגרלין ותשלח למוח אותות של רעב ומסר של "אני רוצה לאכול עוד".
להמשך המאמר:
'via Blog this'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה