אִמָּא שֶׁלִּי מוֹרָה לְעִבְרִית
וּשְׁפַּכְטֶל פָּשׁוּט – אֶצְלָהּ זֶה מָרִית.
לְטִיּוּל אִם אֶרְצֶה מֵימִיָּה לָקַחַת –
מֵאִמָּא מֻתָּר לְבַקֵּשׁ רַק צַפַּחַת.
לְדָן יֵשׁ אַנְטֶנָה וְלִי מְשׁוֹשָׁה –
וּמִי עוֹד חוֹשֵׁב שֶׁעִבְרִית – לֹא קָשָׁה?
אִמָּא שֶׁלִּי מוֹרָה לְלָשׁוֹן,
וְאֵינֶנִּי יָכוֹל סְתָם לָלֶכֶת לִישֹׁן.
עָלַי לַעֲלוֹת עַל יָצוּעַ בַּלֵּיל,
וְאוֹי לִי אִם בֵּין מִסְפָּרִים אֶתְבַּלְבֵּל
וְאֹמַר: שְׁתֵי גַּרְבַּיִם אוֹ נַעַל אֶחָד,
מַה אִמָּא חוֹשֶׁבֶת? אֲנִי מְלֻמָּד?
אִמָּא שֶׁלִּי מוֹרָה וְהַכֹּל,
אֲבָל לָמָּה אֲנִי צָרִיךְ לִסְבֹּל?
מאיה אגמון, אמא של עברית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה