פרסומת

יום שני, 30 בנובמבר 2009

החתול החכם –או- אל תחשוב תמיד שאתה הכי חכם - בדיחה

איש אחד שנא את החתול של אשתו ויום אחד החליט להפטר ממנו. הוא הוציא אותו מהבית ונסע למרחק 20 רחובות ושם אותו בפארק.

עד שהוא חזר הביתה הוא רואה את החתול הולך בשביל של הכניסה לבית.

למחרת הוא שם את החתול בפארק במרחק של 40 רחובות, אבל למרות זאת עד שהוא הגיע הביתה החתול כבר רבץ בשמש בחצר הבית.

ביום השלישי הוא נסע כמה קילומטרים, יצא מהעיר, עבר את הגשר ופנה ימינה ושמאלה ושם, באמצע שום מקום נטש את החתול.

לאחר כמה שעות הוא מתקשר הביתה לאשתו ושאל:

"תגידי יקירתי, החתול בבית ?"

אשתו עונה במבוכה: "כן, למה אתה שואל ?"

בעלה, מתוסכל עונה: "תני לדבר עם החתול בטלפון, אני הלכתי לאיבוד וצריך הכוונה איך לחזור הביתה…"

http://www.arcamax.com/jokes/s-16650-234511

סיפור על חשיבה יצירתית/מחוץ לקופסא - איך בחורה ניצלה ממלווה בריבית רמאי

בעיירה איטלקית קטנה לפני כמה מאות שנים, היה סוחר שלו בת יחידה. הסוחר הסתבך בחובות גדולים למלווה בריבית ולא הצליח לשלם את חובותיו.

המלווה בריבית היה זקן מכוער שחשק בבת היפה של הסוחר. הוא הציע לסוחר עסקה:

"אני מוכן לוותר לך על החוב אם תתן לי להתחתן עם הבת שלך". הסוחר ובתו היו מזועזעים מההצעה ולכן המלווה בריבית הציע הצעה "מרוככת" יותר:

"תראו, אני אקח שקיק בד אטום ואשים בתוכו אבני חצץ קטנות – חלקם לבנים וחלקם שחורים. בתך צריכה לבחור חלוק אבן אחד מהשקיק. אם היא בחרה חלוק אבן שחור – היא תתחתן איתי והחוב יבוטל, אם היא תבחר חלוק אבן לבן היא לא חייבת להתחתן איתי ובכל זאת החוב יבוטל. אבל אם היא תסרב לבחור חלוק אבן – החוב לא יבוטל ותושלכו לכלא!"

בחוסר ברירה הם הסכימו לעסקה. הם עמדו על שביל אבני חצץ בגינה של הסוחר. כשהם דיברו, התכופף המלווה על מנת להרים שני חלוקים. כשהוא הרים אותם, הנערה שמה לב שהוא לקח שני חלוקי אבן שחורים ושם אותם בשקיק. ואז הוא ביקש מהנערה לבחור חלוק אבן אחד מהשקיק.

********* 
עכשיו, תארו לעצמכם שאתם אלו שעומדים בגן של הסוחר. מה היית עושה אם היית בחורה? אם היית צריך לייעץ לה, מה היית אומר לה? ניתוח זהיר יפיק שלוש אפשרויות:
1. הנערה צריכה לסרב לקחת חצץ.
2. הבחורה צריכה לגלות כי היו שני חלוקים שחורים בשקית ולחשוף את המלווה כרמאי.
3. הבחורה צריכה לקחת חצץ שחור להקריב את עצמה כדי להציל את אביה מן החוב וממאסר.

קחו רגע כדי לחשוב על הסיפור. הסיפור לעיל משמש כדוגמא להבדל בין חשיבה רגילה לחשיבה יצירתית. לא ניתן לפתור את הדילמה של הנערה עם חשיבה לוגית מסורתית.

מה הייתם ממליצים לבחורה לעשות?

********** 
הנערה הכניסה את ידה לשקיק ושלפה חלוק אבן בלי להסתכל בו. היא הרעידה את היד שלה ונתנה לחלוק האבן ליפול בחזרה אל השביל, והחלוק מיד הלך לאיבוד בין שאר חלוקי האבן השחורים והלבנים שהיו על השביל.

"סליחה, איזה מגושמת אני", היא אמרה, "אבל לא משנה, אם תסתכל לתוך השקיק ותראה מה הצבע של חלוק האבן שנשאר בפנים תוכל לדעת איזה חלוק אבן בחרתי"

מאחר שהחלוק שנותר הוא שחור, הוא חייב להניח כי היא לקחה חלוק אבן לבן, ומאחר שהוא לא העז להודות שהוא רימה הוא נאלץ להודות שהיא בחרה בחלוק האבן הלבן ולוותר על החוב ועל הנערה.

המסר של הסיפור: לפעמים לבעיות המורכבות ביותר יש פתרון לא שגרתי. צריך רק לחשוב אחרת!

 http://www.arcamax.com/jokes/s-16750-290383

בדיחה ומוסר השכל: לא תמיד אחרים אשמים

בעל מודאג הולך לרופא המשפחה שלו ואומר:

"ד"ר, אני חושב שאשתי חירשת. היא לא שומעת אותי בפעם הראשונה שאני אומר משהו ולעתים קרובות אני חייב לחזור על הדברים שוב ושוב".

"ובכן," משיב הרופא, "כדי שנוכל לקבל מושג על חומרת ליקוי השמיעה שלה, אני רוצה שתלך הביתה ותעמוד במרחק 15 מטר ממנה ותגיד לה משהו. אם היא לא עונה, תתקרב בחצי מטר ותגיד לה את זה שוב. אם היא עדיין לא עונה תמשיך להתקדם עד שתגיע לנקודה שבה היא שומעת".

ואכן, הבעל הולך הביתה ועושה בדיוק כפי שאמר לו הרופא. הוא נעמד במרחק 15 מטרים מאשתו שעומדת במטבח וקוצצת ירקות. "מותק, מה יש לאכול?"

הוא לא שומע תשובה. הוא מתקרב קצת ושואל שוב. אין תשובה. הוא מתקרב עוד יותר ושוב אין תשובה. בסוף נמאס לו והוא נעמד צמוד לאשתו ושואל שוב: "מותק, מה יש לארוחת הערב?"
היא עונה, "בפעם הרביעית, מרק ירקות!"


לפעמים אנחנו כל כך בטוחים שהאחר אשם או לא חושב נכון, או טועה אבל למעשה הפגם הוא בנו, רק שאנחנו לא בודקים את עצמנו קודם...

http://www.arcamax.com/jokes/s-36156-676966

יום שני, 16 בנובמבר 2009

חשיבה יצירתית או תחמנות? בדיחה: האריה האכזר בעולם

לעיירה קטנה מגיע קרקס נודד.

מנהל הקרקס מכריז בכל רחבי העיירה:

"בואו לראות את האריה האכזר ביותר בעולם! כניסה למופע עולה רק 50 ש"ח".

עוברות כמה דקות ואף אחד לא מגיע. מנהל הקרקס מכריז שוב:

"בואו לראות את האריה האכזר ביותר בעולם! רק 30 ש"ח כניסה!"

עדיין אף אחד לא מגיע. הוא מוריד את המחיר גם ל-20 ול-10 ש"ח. כלום. נאדה. בסוף הוא מכריז בקול רם:

"בואו לראות את האריה האכזר ביותר בעולם. הכניסה עכשיו חינם!"

תוך כמה דקות כל תושבי העיירה מגיעים בהמוניהם. כולם נכנסים ורואים את האריה שואג בהתלהבות של אריה שלא אכל כמה ימים. מנהל הקרקס סוגר את השערים ומכריז ברמקול:

"כרטיסי יציאה מהאולם עולים 200 ש"ח. אנחנו עומדים לשחרר את האריה!…"

יום ראשון, 15 בנובמבר 2009

איך להרים תינוקות בלי לשבור את הגב

 

  • לפני ההרמה נשפו את האוויר החוצה דרך הפה וכווצו את שרירי הבטן. הדביקו את הפופיק לכיוון הגב וסגרו את הסוגרים (כווצו את פתחי היציאה). טכניקה זו חשובה בכל ביצוע מאמץ כמו הוצאת הפעוט מהעגלה, המיטה או האמבטיה.
  • בהוצאת הפעוט מהלול כדאי להניח רגל אחת על משטח מורם כמו מיטת התינוק. 
  • יש לאחוז את הפעוט צמוד לבטן בעזרת שתי הידיים ולהכניס את הבטן בהרמה.
  • יש להימנע מהנחת הפעוט על עצם האגן כאילו שהיא מדף.
  • בהרמת משקל כבד יחסית, כמו פעוט בתוך סלקל או עגלה, כדאי להיעזר באדם נוסף.
  • יש להימנע מהושבת הפעוט על הכתפיים מחשש לנזק לצוואר ולשכמות.
  • התנוחה המסוכנת ביותר לגב בהרמה היא התכופפות וסיבוב לפנים.
  • נסו להימנע מביצוע פעולות נוספות בעת הרמת הפעוט - כל פעולה אחרת שבה אתם מסירים את שתי הידיים מהפעוט.
  • מומלץ לנעול נעליים שטוחות ולא נעלי עקב בעת הרמת הפעוט.
  • כדי להרגיע את הפעוט, עדיף להתנדנד איתו על כיסא נדנדה ולא להרימו לזמן ממושך.
  • אם מופיע כאב בגב או בצוואר לאחר הרמת הפעוט כדאי לפנות לכירופרקט לבדיקת עמוד השדרה ולטיפול בבעיה.

מתוך: מגזין הורים וילדים - http://www.ifeel.co.il/page/11873

יום רביעי, 11 בנובמבר 2009

איך אנחנו צריכים לחיות היום, על מנת ליצור את המחר שאנו רוצים?

 

ודאי יש לכם מטרה - הישג מרשים להשגה תוך שבועות, חודשים או אפילו שנים מהיום.

רוב האנשים ממוקדים במה שצריך להעשות לאורך כל התקופה הזו - במילים אחרות הם מכוונים עצמם לכשלון.

אתם, לעומת זאת, צריכים להתמקד רק על יום אחד - היום...

זכרו: היום זהו היום שלכם לעשות את הכי טוב שאתם יכולים היום, ואז תחזרו על זה מחר ולשארית החיים שלכם!

עילאי מיכאלי: http://www.winnerslife.co.il/groups/הסוד-האחד/

 

פחד טיסה ? מפחד לטוס ? הפתרון: בנה לך רכבת משלך (מישהו כבר עשה את זה!)

שליט צפון קוריאה, קים ז'ונג-איל, הקים מערך רכבות יוקרה כדי להתמודד עם פחד הטיסה שלו

ברחבי המדינה - מפיונגיאנג הבירה ועד לבתי הקיט המרוחקים של קים - נבנו כ-20 תחנות מיוחדות, המשמשות אך ורק את רכבותיו של המנהיג

המנהיג ה"יקר" של צפון קוריאה, קים ז'ונג-איל, הידוע בפחד שלו מטיסות, מצא באחרונה חלופה מוצלחת אם כי הרבה יותר בזבזנית: שש רכבות יוקרתיות.

יש כמה סיפורים מוכרים על אמצעי התחבורה המועדפים על "שמש המאה ה-21", בעיקר בזכות עדותו של שליח רוסי, שסיפר על נסיעתו בחברת הנהנתן ברכבת הפרטית, על ארוחות הגורמה והשמפניות הצוננות שהוגשו בידי מלצריות מקומיות חטובות. ארוחות הגורמה, מיותר לציין, הובאו לכל מקום על ידי צוות המסוקים של המפלגה. 

כל אחת מהרכבות משוריינת ומורכבת מ-90 קרונות ובהם חדרי ישיבות, אולמות אירוח וחדרי שינה, המאובזרים במיטב הטכנולוגיות. כמו כן, יש בה קירות שבהם מסכי פלזמה ואמצעי תקשורת לוויינים.

ברחבי המדינה - מפיונגיאנג הבירה ועד לבתי הקיט המרוחקים של קים - נבנו כ-20 תחנות מיוחדות, המשמשות אך ורק את רכבותיו של המנהיג.

בכל נסיעה מלוות את הרכבת שתי רכבות נוספות: אחת מלפניה, הסורקת את המסילה וסביבותיה ומאבטחת את נתיב הנסיעה, ואחת מאחוריה,

בנוסף לרכבות אלו הדיקטטור בן ה-67, זוכה לליווי אווירי של מטוס תובלה מדגם "איליושין- 76" ומסוקי "מיקויאן-17", שגם דואגים לו לאספקה של מזון, תרופות, נשק ועוד.

לפי היומון הדרום קוריאני, מאז תחילת השנה נסע קים ז'ונג איל 129 פעמים במהירות ממוצעת של כ-60 קמ"ש כאשר בכל נסיעה כזו מאבטחים מאה סוכנים את תחנות הרכבת. כדי למנוע בעיות מיותרות, מנותק זרם החשמל למסילות האחרות באזור.

כשהמנהיג יורד מהרכבת ממתינה לו ברציף מכונית שרד משוריינת מתוצרת מרצדס, בה הוא נוסע לאחד מבתי הקיט שלו.

תקציר מתוך כתבה בעיתון הארץ:http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1127109.html

קצרצר: ההבדל בין delegate ל-relegate

כולנו מכירים את המילה dalegate באנגלית, שמשמעותה "נציג". אבל יש עוד מילה, מאוד דומה – relegate.

ההבדל בין המילים: delegate משמעו נציג בכיר, ואילו relegate משמעו להוריד, להעביר – אבל לנציג זוטר. כלומר, להעביר או להקצות לתפקיד חסר משמעות או חסר עדיפות. למשל, אם רוצים לומר שהמשימה הועברה לספרנית החברה, משתמשים ב-relegate:

"The task of reviewing the pay scale of upper management was relegated to the librarian of the company archives; then his office was relegated to the mailroom."

מקור המילה מלטינית.

יום שני, 9 בנובמבר 2009

מה לעשות כשאשתך כועסת?

קטע מתוך מאמר מאתר הכללית מאת קטי קמחי שמתמצת מתוך הספר "דרך גבר" מאת דויד דיידה (הוצאת דופן)

למאמר המלא:

http://www.clalit20plus.co.il/Clalit/Young/Sex/Articles/books/the_man_women_fall_in_love_with.htm


"באופן בסיסי, רוב הגברים מפחדים או נדחים מרגשות נשיים עזים. זו הסיבה שאתה מנסה לתקן אותם או לברוח מפניהם. "אני אחזור כשתצליחי להתנהג כמו אדם הגיוני, אתה אומר...." מצד שני אתה יכול גם להתייחס אל הרגע הזה בעצמו כאתגר ליכולת שלך לכבוש את העולם, ואת האשה שלך, באהבה".

דיידה לא מציע להקשיב ולהנהן כשהאשה שלך בקריזה, אלא הוא מדבר על משהו טוב הרבה יותר: "נשום עמוק. גופך צריך להיות חזק. הישאר בתשומת לב ובנוכחות. לא משנה מה האשה שלך אומרת או עושה, הענק לה אהבה. אמץ אותה אל ליבך. חייך. עשה כל מה שנדרש כדי לסדוק את שריון סגירותה, החדר את אהבתך דרך אותו סדק, וגע בליבה. למד ליהנות מהכעס שלה, מהדמעות שלה, מהדממה הקשה שלה. העולם ינהג בך לעתים ממש כמוה".

דיידה מציע לרכב על גל הדרמה הנשית כמו גולש גלים מיומן או רוכב שוורים. לא לעמוד מולו ולהתנפץ, אלא לתמרן את העוצמה הרגשית של האשה ולהסיט אותה לכיוון של רגש עוצמתי לא פחות – אהבה.

בתור האשה שכותבת את המילים הללו (קטי קמחי), אני מצהירה מעל במה זו, שמדובר בלא פחות מגאונות. מניסיון, הגבר שלא נסחף בדרמה שלי ובמקום להפוך את העניין לריב, מחבק אותי, הוא זה שפיצח את האטום. זה גם הגבר שיצליח לא להתחרפן כשהילדים שלנו צורחים, וכשעוקפים אותו מימין. הגבר המשובח ביותר עלי אדמות.

ואחת התגובות למאמר מוסיפה עוד:

…לימדתי אותו שכשאני עצובה, פגועה, מבואסת או כשעבר עלי יום רע כל מה שאני צריכה זה חיבוק וכתף לבכות עליה כדי להתפרק.
פעם הוא היה שואל: "מה קרה? למה את בוכה? בטוח קרה משהו, תחשבי ותגידי לי...." ניסיתי להסביר לו שאני לא רוצה עצות, הזדהות או פתרונות רק הקשבה ע"י חיבוק אוהב. גם כשאני כועסת, נסערת ועצבנית ואפילו אם בתחילה אני מתנגדת לחיבוק.
הוא הבין ולמד לתת לי את החיבוק הזה, זה עובד וזה הכי טוב שאני יכולה לקבל ממנו בזמנים כאלו…

מתוך חדשות2: פעוטה בריטית עלולה למות אם תבכה

להוריה של טיאנה מקהיו בת השנתיים יש משימה מיוחדת במינה. כדי לשמור על חייה של בתם עליהם לוודא כי לא תבכה. מקהיו לוקה בתסמונת נדירה, אשר גורמת לה להתקף מסכן חיים אם זולגות דמעות מעיניה.

זה טבעי לגמרי כשילדים בוכים, וזה אפילו קורה הרבה. טיאנה מקהיו, פעוטה בת שנתיים וחצי מווילס, נאלצת להיות אמיצה יותר מכל המבוגרים הסובבים אותה. בשל מחלה נדירה שממנה היא סובלת, היא עלולה למות במידה ותזיל דמעות - ולכן אסור לה לבכות.

הוריה של הפעוטה, קרי ואנדי, נמצאים במאבק יומיומי, במטרה לשמח אותה ולדאוג שהיא לא תבכה כדי להבטיח את בריאותה. גם הרופאים חסרי אונים. התסמונת הנדירה שממנה היא סובלת Reflex Anoxic Seizure, גורמת לה לתגובות קשות שיכולות להביא למותה אם תבכה. כשמקהיו בוכה עורה הופך להיות לבן , גופה נהיה נוקשה, ליבה הקטן מפסיק לפעום ונשימתה נעצרת.

התקף זה הוא בין החמורים שנראו בין הלוקים במחלה. לרוב ילדים הלוקים במחלה רק סובלים מכאבים או נכנסים להלם, אך במקרה של טיאנה הקטנה היא נמצאת בסכנת מוות בכל פעם שדמעות זולגות מעיניה.

מחלתה של הפעוטה אובחנה לראשונה כשהגיעה לגיל שנה וחצי. מאז עברו עליה 10 התקפים, כשהחמורים שבהם נמשכו לאורך שעתיים.

אמה של טיאנה, מספרת כי הוכתה בתדהמה מוחלטת בפעם הראשונה שהיתה עדה להתקף: "הרמתי אותה מהכיסא בו ישבה והשכבתי אותה על הרצפה. היא בכתה למשך מספר שניות ואז פשוט נראתה כאילו שהיא מתה. עורה קיבל צבע לבן-אפור ושפתיה נהיו כחולות, הייתי לגמרי בטוחה שהיא מתה". אביה של טיאנה מספר כי הוא הגיע במהרה וביצע בה הנשמה, ולמרבה המזל היא התעוררה וחזרה לחיים.

מפחיד.

מקור:

 http://www.mako.co.il/news-world/international/Article-772a8df5de7d421004.htm&sCh=31750a2610f26110&pId=1703146783

יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

אל תגביל את עצמך – ותגיע רחוק (סיפור מדהים)

כסטודנט בקולג', ג'ורג' דנציג למד תמיד ברצינות תהומית ותמיד תוך השקעת שעות לתוך הלילה.

יום אחד, מרוב עייפות, הוא אחר ב- 20 דקות להרצאת הבוקר. בחופזה הוא העתיק את שתי הבעיות המתמטיות שהיו רשומות על הלוח, כשיעורי הבית.

לקח לו מספר ימים לעבוד על פתרון הבעיות המסובכות הללו, אך בסופו של דבר הבריק לו הפתרון ולמחרת הוא הניח את פתרון שיעורי הבית על שולחנו של המרצה.

בשעה שש בבקרו של יום ראשון, העיר המרצה את ג'ורג' משנתו בהתלהבות רבה.

מאחר וג'ורג' אחר אז לשיעור באותו הבקר, הוא לא שמע שהמרצה הבהיר בתחילת השיעור ששתי הבעיות המתמטיות שעל הלוח הינן משוואות אתגריות שאינן ברות פתרון ואפילו איינשטין לא יכל להן. אבל ג'ורג' דנציג, שעבד ללא כל מחשבה מראש של מגבלות, פתר לא רק אחת, אלא את שתי הבעיות שלא נפתרו ע"י מתמטיקאים במשך שנים רבות.

לומר זאת בצורה פשוטה - ג'ורג' פתר את הבעיות משום שהוא לא ידע שהוא לא יכול.


תזכירו לעצמכם שיש לכם בתוככם מאגרים עצומים של פוטנציאל ולכן אתם יכולים לעשות כל דבר שאתם מכוונים את שכלכם/מחשבותיכם אליו. כל שעליכם לעשות זה למצוא כיצד לעשות זאת ולא אם אני יכול או לא יכול. ברגע שהחלטת לעשות זאת, זה מדהים איך המוח שלך מתחיל למצוא דרך כיצד!

מתוך: זה הסוד שלי

יום רביעי, 4 בנובמבר 2009

האם נכון שאוכל שנופל לרצפה לא מזדהם בחיידקים במשך 5 שניות?

 

תמצית מתוך מאמר שפורסם ב-aish. מאת בקי ברמן

http://www.aish.co.il/sp/pg/52299902.html


את 'כלל חמש השניות' שמעתי בפעם הראשונה מגיסי. הוא ביקר אותנו לסופשבוע, ואני בדיוק גיליתי חתיכת אוכל עסיסית על הרצפה. בעודי משגרת לעברה מבט פרידה אומלל אחרון, הוא הרים אותה והכניס לתוך פיו.

"כלל חמש השניות," הוא אמר לי בשמחה, ולמבטי השואל סיפק כמה פרטים נוספים: "כל מזון שנמצא פחות מחמש שניות על הרצפה עדיין אינו מזוהם. אפשר לאכול אותו – אין שום בעיה".

אף פעם לא אימצתי את הכלל באופן רשמי, אבל עם חלוף השנים, מצאתי את עצמי חוטפת מדי פעם משהו שנפל על הרצפה. כמה גרוע זה כבר יכול להיות?

בשבוע שעבר עברתי על כותרות מאמרים שקיבלתי במייל. כותרת אחת לכדה את תשומת לבי: "כלל חמש השניות נחקר" היה שם דיווח על מחקר שיצא לברר את האמת שעומדת מאחורי כלל חמש השניות.

כפי שפירטה עבודתו של קלמסון, קלרק ערכה סקר וגילתה ש-70% מהנשים שנשאלו ומעט יותר מ50% מהגברים שמעו על כלל חמש השניות, ורבים אף פעלו על פיו (טוב, לפחות אני לא היחידה).

צעדה הבא של קלרק היה לזהם אריחי קרמיקה בחיידקי אי-קולי, להניח עליהם עוגיות וסוכריות ג'לי ואז לבדוק את המזון. כולם היו מזוהמים בחיידק.

כמה שנים אחר כך, חוקרים השתמשו בתרבית סלמונלה שאותה התיזו על שטיח, עץ, ואריח קרמיקה, מספר מיליוני חיידקים לסנטימטר רבוע, הכמות האופיינית למזון נגוע מאוד.

התוצאה? על משטחים שזוהמו שמונה שעות קודם, אספו חתיכת לחם ונקניקיה שנשארו במשך חמש שניות כמות של בין 150 ל-8,000 חיידקים. אם נשארו שם דקה שלמה, הן ספגו בערך פי עשר מהכמות שעל אריח ושטיח, ועוד יותר על עץ.

יש לציין שדרושים חיידקי סלמונלה בודדים, 10 בלבד, ופחות ממאה חיידקי אי-קולי, כדי לגרום למחלה. …

ומה באשר לנשמה?

בואו נהיה כנים: האם אין לנו 'כלל חמש שניות' מקביל שבו אנו משתמשים עבור השטח הרוחני? האם אנחנו לא מרשים לעצמנו מדי פעם לראות/ לשמוע/ לקרוא דברים שיורידו את הרמה הרוחנית או מוסרית שלנו? האם אנחנו לא מרגיעים את עצמנו בהבטחה שזה רק רגע חולף, הנאה חד פעמית? כמה פעמים אנחנו מחשבים שזה רק חמש שניות, חמש דקות, חמש שעות...?

אולי זה נראה לך בלתי מזיק לפלרטט עם חבר/ה נשוי מהעבודה. המגזין הגרוע הזה נראה אולי כמו הנאה בלתי מזיקה. בדיחות תפלות נפטרות בתור "סתם בדיחה".

אבל תמימות שאבדה לעולם לא תשוב. לא משנה כמה קצרה המעידה, החיידקים נצמדים לנשמותינו ועורכים פלישה חודרנית…

אפילו חמש שניות שחולפות עלינו במעורבות בדברים לא נכונים, הן חמש שניות יותר מדי.

יום שלישי, 3 בנובמבר 2009

עמירם כהן | גם לסוסים כואב

האורות המהבהבים של ניידות המשטרה וצפירות האמבולנסים לא הותירו מקום לספק; תאונת דרכים. לאחר פינוי הפצועים - כמדומני היתה שם גם הרוגה אחת - הבחנתי בסוס פצוע, מחרחר חלושות בשולי הכביש. מדי פעם הוא ניסה להתרומם על רגליו אך כשל והתמוטט על הכביש, צווארו מדמם.
"מה אתם עושים עם הסוס?" שאלתי את השוטר. השוטר הביט בי במבט מוזר. הוא כבר טיפל בחייו במאות תאונות דרכים, גם כאלה שבעלי חיים היו מעורבים בהן, אבל שאלה כזו, כנראה שאף פעם לא נשאל. "נמצא את בעליו של הסוס ונטפל בו על פי חוק. אני מניח שהוא יואשם בגרימת תאונה ברשלנות", אמר.
"שאלתי על הסוס - לא מטפלים בו"? "אין לנו הוראות כאלה לגבי בעלי חיים, אבל לא ניתן לו לסבול", אמר השוטר, וירה בראשו של הסוס. דם ניגר מפיו של הסוס הגוסס. "צריך לקרוא לשירותים הווטרינריים שיפנו אותו מפה, אבל כנראה זה יהיה רק מחר, כי הם כבר לא עובדים בשעה כזו", אמר השוטר.
הדיון בכנסת בשבוע שעבר, על זכויות בעלי החיים, הזכיר לי את התאונה ההיא. אם אתה בן אדם - טוב או רע, אוהב או אויב - נעשה הכל כדי להציל את חייך. גם אם אתה גוסס וסובל סבל נורא, לא יעלה על דעתו של שוטר לתקוע לך כדור בראש. אבל אם אתה סוס, גמל, פרה או חמור, תפרפר בצד בכביש עד שתקבל כדור אקדח גואל בראש והשירותים הווטרינריים ישליכו אותך לבור מלא סיד לבל תפיץ מחלות. גם הכרוניקה העיתונאית של תאונות הדרכים אדישה בדרך כלל לגורלם של בעלי חיים שנפגעו.
וכל זה מפני שלבעלי חיים אין זכויות. ועכשיו זה רשמי: הכנסת החליטה שלא לחוקק חוק זכויות בעלי חיים, לאחר שחוות דעת משפטית קבעה כי החוק הישראלי אינו מכיר בבעלי חיים כ"בעלי אישיות משפטית בעלת זכויות".
את חוות הדעת המלומדת הזאת הציג נציג הממשלה בדיון, שר הדתות יעקב מרגי מש"ס. "הצעת החוק נשענת על התפישה הבלתי מקובלת, שיש לבעלי החיים זכויות", אמר מרגי, והוסיף חוכמה על בינה כשהשווה את מעמדם המשפטי של בעלי החיים לזה של גופים כגון תאגידים כלכליים, אוניות, אוניברסיטאות וערים.
חייבים לומר לשר מרגי, כי התפישה שלבעלי חיים יש זכויות, היא מקובלת, ואפילו בישראל. באחרונה קבעה ועדה מקצועית כי לתרנגולות בלול יש זכות לשטח מחיה של חצי מ"ר לפחות, ובג"ץ פסק כבר לפני שלוש שנים שאסור להשתמש בשיטות הזנה הגורמות סבל לאווזים.
לפרה, לעז, לתרנגולת, לסוס ולחמור המשמשים אותנו יש זכויות שאין לאיש רשות לשלול אותן, גם לא לחכמי ש"ס. לבעלי חיים יש זכות לדיור, למנוחה, לטיפול רפואי ולהגנה מהתעללות. בעלי חיים, לידיעת ממשלת ישראל, אינם אוניות ותאגידים. לבעלי חיים יש רגשות. הם שמחים ועצובים בדיוק כמו בני אדם. מישהו ראה פעם אוניה שמחה או תאגיד עצוב?
יש לעגן את זכויות בעלי החיים בקודקס משפטי נרחב שיהפוך לחוק יסוד. ובעתיד, אני מקווה, גם נפסיק לשחוט פרות שהזדקנו והפסיקו לתת חלב, ונאפשר להן לבלות את שארית חייהן ברפתות מיוחדות שנקים להן. אם תרצו, "דיור מוגן" לחיות ששירתו אותנו בנאמנות כל חייהן.

מתוך עיתון הארץ

המלצות נוספות מאת: outbrain