פרפרי הדנאית המלכותית מצפון אמריקה גומעים לקראת בוא החורף מרחק העולה על 3,200 ק"מ והם מצליחים לשוב בדיוק לאותה חורשה שאבות אבותיהם חרפו בה בשנה הקודמת
| 13/02/2011 | רקפת תבור - אפוק טיימס |
לדוגמה, חלק מפרפרי הדנאית המלכותית עפים מרחק כולל של כ-5,000 ק"מ מנובה סקוטיה שבקצה המזרחי של קנדה על חופי האוקיאנוס האטלנטי, ועד להרים שממערב למקסיקו סיטי שבדרום מקסיקו, והם מגיעים לא רק לאותו אזור שאליו היגרו אבותיהם, אלא שחלקם אפילו מגיעים ממש לאותו העץ שבו שהה סבם.
מתברר שגם לאחר שהם מוסטים מאות קילומטרים ממסלולם הם עדיין מסוגלים למצוא את דרכם ליעדם. אז כיצד הם עושים זאת? הועלו השערות רבות לכך אך התמונה עדיין אינה ברורה במלואה.
חייהם של המהגרים הזעירים האלו כלל אינם פשוטים. מחזור ההגירה של פרפרי הדנאית המלכותית מציג מכשולים שבהם רבים מאבדים את חייהם. בהגירתם נתקלים פרפרי הדנאית בסכנות רבות כדוגמת סופות, חיות טורפות, מכוניות שועטות וכמובן גם תשישות. ואפילו כשהם מגיעים לאתרי החורף שלהם בדרום, סכנת הסערות עדיין מאיימת עליהם ואלפים מהפרפרים מוצאים בהן את מותם.
מהגרי הסתיו הם על פי רוב צאצאים מדור שלישי עד חמישי של הפרפרים ששהו בחורף הקודם במקסיקו, והמשמעות היא שבכל סתיו, המהגרים חייבים לנווט מרחק של לפחות 3,200 ק"מ למקום שמעולם לא ביקרו בו.
הפרפרים, שמוטת כנפייהם כתשעה עד עשרה ס"מ, מצליחים לגמוע מדי יום מרחק של כ-80 ק"מ במהירות ממוצעת של כ-19 קמ"ש. ידוע שהם מסוגלים לעוף ללא עצירה מרחק של כ-600 ק"מ מעל מים במשך כ-16 שעות תעופה רצופות. את כלל המסלול הארוך שלהם הם משלימים על פי רוב תוך שמונה עד עשרה שבועות שבהם הם עפים בשעות היום בלבד.
כשהם מגיעים לייעדם, הפרפרים שומרים על פעילות מטבולית נמוכה ועומדים דוממים עד אמצע פברואר, ולקראת אמצע מארס הם כבר יוצאים לדרכם חזרה צפונה. אך מתברר שרק כמחצית מהאוכלוסייה המקורית יוצאת אל הדרך צפונה. 40 עד 60 אחוז מהפרפרים מוצאים את מותם במהלך שהות החורף במקסיקו.
בדרכם צפונה בחודשי האביב, הנקבות מטילות את ביציהן לאורך דרכן, והזחלים הבוקעים מהביצים במארס ובתחילת אפריל יוצאים מאוחר יותר גם הם למסע הגירה - צפונה בעקבות הוריהם. עם חלוף הזמן מעגל הרבייה של הפרפרים נמשך ובאוגוסט ובתחילת ספטמבר כבר יתפתחו סך הכל בין שלושה לחמישה דורות המפרידים בין היוצאים לדרכם דרומה לבין אבות אבותיהם, מהגרי הסתיו של השנה הקודמת.
מערכות ניווט מורכבות וזעירות
אם כן כיצד הם עושים זאת? איך הם מסוגלים לחזור בדיוק לאותן חורשות שבהם סבותיהם חרפו בשנה הקודמת? אלו מערכות ניווט סיפק להם הטבע כדי שיוכלו להשלים את משימתם המאתגרת?
פרפרי הדנאית המלכותית נעזרים בעיקר באור השמש ובשעון הפנימי שלהם כדי לכוון את דרכם דרומה, וכפי הנראה הם נעזרים גם בנתונים לגבי כיוונו של השדה המגנטי של כדור הארץ. ההשערה המקובלת כיום היא שדפוסי ההגירה עצמם טבועים במידע הגנטי שהפרפרים מקבלים מהוריהם.
מחקרים קודמים הראו שהפרפרים המנווטים נעזרים במעופם ב"מצפני שמש" המשקללים את נתוני הזמן כדי לשמר את כיוון מעופם דרומה. "באופן כללי, המנגנון של מצפן השמש מציע שרמזים מאור השמים מספקים מידע אודות כיוונן רוחות השמים, והמידע הויזואלי הזה מועבר למערכת 'מצפן השמש' הפועלת במוחם", מסביר פרופ' סטיבן רפרט מאוניברסיטת מסצ'וסטס שבארה"ב, שכבר מספר שנים חוקר את כישורי הניווט של פרפרי הדנאית המלכותית. "במוח, המידע משולב ומשוקלל עם נתוני הזמן המתקבלים משעונו הביולוגי של הפרפר לגבי תנועת השמש, כך שכיוון התעופה מותאם כל הזמן כדי לשמור על תעופה לכיוון דרום", מוסיף רפרט.
במחקרם שפורסם בכתב העת science בספטמבר 2009, רפרט ועמיתיו הדגימו שמחושו של הפרפר, שעד אותו שלב יוחסו לו בעיקר תפקידי הרחה, ממלא גם תפקיד חיוני בכיוונון התעופה בהתאם לכיוון השמש, תפקוד מכריע במערכות הניווט של הפרפר שעד אותו שלב נחשבו כמיושמות במוח הפרפר בלבד. "אנחנו יודעים שהמחוש של החרק הזה הוא איבר מדהים האחראי לא רק לחישתם של גירויים ריחניים ושל גירויים המעידים על כיוון הרוח, כעת התברר גם תפקיד המחוש בניווט הפרפר בשעת הנדידה", הסביר פרופ' רפרט.
מחקר מהשנה שעברה גם הדגים שפרפרי הדנאית המלכותית יכולים להיעזר בשדה המגנטי של כדור הארץ בשיקלול כיוון התעופה הרצוי. מחושו של הפרפר מכיל קולטני אור המסוגלים בנסיבות מסוימות לתפקד כמצפנים כימיים המצביעים בפני החרק האם כיוון מעופו מיושר עם השדה המגנטי של כדור הארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה